הנה תמה לה תשפ"ד. כמה שיפודים תקעה בליבנו השנה החולפת, וכמה זמן ייקח לנו להחלים מכל החורים שעשתה לנו. אבל להאשים שנה במה שקרה, לחשוב שדווקא צירוף אותיות כמו תשפ"ד הוא שהביא עלינו את מה שאירע, זה פתרון קל.
להמשיך לקרוא נכנסנו לבוץ ונצא מחוזקים ←

רצף הפעולות המבריקות של צה"ל נגד חיזבאללה לא הותיר לסת אחת במקומה. כולן נשמטו. לא מכיר אחד ואחת שלא שאלו "איפה הייתם כל השנה האחרונה עם כל היצירתיות המופלאה הזאת? הביצועים המדויקים? המודיעין הרנטגני? למה נתתם לנו לחשוב שאנחנו הולכים להפסיד במערכה הזאת?"
להמשיך לקרוא מופע כישרונות צעירים ←

בתחילת השנה החולפת, תשפ"ד, העליתי כאן בטור צנוע זה חשש ששמה של השנה אולי מעיד על כוונותיה. עלה בי החשד שמא נשופד, כי כבר היינו על האש של השנאה היוקדת הרבה קודם. ושופדנו. ועדיין משופדים. כל כך הרבה שיפודים ננעצו בנו במשך השנה הזאת, עד כי קשה כבר לזכור את כל מדקרות האש בלב שספגנו.
להמשיך לקרוא עם הראש מעל המים, בערך ←

לא מדברים מספיק על תופעה מאוד נוכחת מאז השבעה, ולכן אני פה כדי להציף. החזרה להתמכרויות הישנות שכבר נגמלנו מהן מזמן. כל אחד ואחת עם ההתמכרות הקטנה או הגדולה, שהצלחנו להיפטר ממנה בעמל רב לפני שנים, אבל היא לא באמת הלכה, היא רק נכנסה למחילה קטנה בנפש וחיכתה לשעת הזדמנות לצאת החוצה, חדשה ורעננה.
להמשיך לקרוא תוכנית גמילה ←

אני רואה עכשיו תמונות מג'נין. דחפור צה"לי מפלס דרך בתוך רחוב עוין בדרך לעוד לקוח ממש לא מרוצה, לקוח שהבית שלו ייהרס, הרחוב שלו ייחרש, התשתיות יחוסלו. ואני חושב לי – המלחמה הזאת היא הראשונה שבה הדחפורים הם כלי הלחימה העיקרי שלנו. הטנק, עם כל הכבוד לו, נסוג קצת לאחור ונתן לכף הברזל האימתנית את המקום באמצע השורה הראשונה. והיא נותנת עבודה.
להמשיך לקרוא תנו לצה"ל לשטח ←

איזה יופי שמכונת ההפרדה ממשיכה כל הזמן לסכסך, לא משנה על מה. העיקר שנריב כמו תרנגולי קרב, מנקרים אחד את השני בלי שום סיבה נראית לעין. עכשיו הביאו לנו את מירי רגב בתור האחראית על טקס השנה לטבח. מינוי מכוון של האישה הכי פחות ראויה במזרח התיכון להיות אחראית על משהו מלבד על האסירות בנווה תרצה, כדי ליצור עוד מחנות, ללבות עוד מריבות, וזה מצליח. הקיבוצים הטבוחים מחרימים, ערי הפיתוח לוקחות דווקא כן חלק, יש אמנים שמסכימים, אחרים שנמנעים, פילוג עמוק כמו שהמכונה אוהבת. סכסך ושלוט.
להמשיך לקרוא לא הזמן לטקסים ←

שבוע כתבתי פוסט בפייסבוק, שבו הצעתי להטיל נידוי חברתי על אנשים דוגמת אבי גולדרייך מקיסריה, שכותב ברשתות איחולי מוות לעינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף, ועל כל מיני דפוקים שמאחלים מוות ליגיל יעקב בן ה־13, שחזר מהשבי בעזה בלי אבא. אני חושב שזה לגמרי הגיוני לפרסם את שמות האנשים האלה ולהטיל עליהם ריחוק חברתי חונק. לא לדבר איתם, לא לתת להם שירותים, לא להעסיק אותם, לא לקנות מהם. לייבש.
להמשיך לקרוא הווטאבאוטיזם השתלט על השיח ←

בתור ברנש שהאחדות בעם ישראל חשובה לו, לפעמים נדמה לי שהמילה הזאת, אחדות, התרוקנה מכל תוכן והפכה לסיסמה דביקה המשמשת להשתקה של כל ביקורת. אז כדי למלא אותה מחדש בתוכן, קבלו את עשרת הדיברות של האחדות. תלו על המקרר.
להמשיך לקרוא עשרת דיברות האחדות ←

העניין עם עיתון, שבין המועד שאני כותב את המילים האלה לבין הרגע שהן מגיעות אל עיניכם ביום שישי על נייר, עובר ים זמן. בדרך כלל זה לא נורא, אבל עכשיו, עם המתקפה האיראנית, זאת בעיה, כי אני כותב ביום שני בבוקר, ואיני יודע אם עד שזה יודפס בכלל אהיה בחיים, ביתי יעמוד על תילו, עירי תהיה כשהיתה או תילי חורבות. לא יודע כלום. האם תקפו? האם קיבלו בחזרה על הראש השטוח שלהם? האם יכולנו להם או שהם יכלו לנו?
להמשיך לקרוא במקום חדשות להקשיב לקיום ←

סערה פקדה את חופי השבוע. אולי שמעתם עליה, סביר יותר שלא. בחיים שלי היא נכחה כיממה, וחלפה. הנה מה שהיה: בערב של הטבח בילדי מג'דל שמס שידרתי תוכנית בערוץ 12. דובר צה"ל, חברי היקר דניאל הגרי, הגיע לכפר מוכה היגון ופרסם הצהרה.
להמשיך לקרוא מה למדתי מתקרית הטלוויזיה שלי ←