אם תאזקו אותי, תוליכו אותי בניגוד לרצוני למכונת אמת במרתפכם, תחברו אותי אליה ותתחילו לשאול אותי שאלות קשות על העבודה שלי, אודה בלי חמדה שמכל השידורים שיוצא לי להוביל, הכי פחות אני מחבב את התוכניות האלה כשפתאום יש נפילה קשה, אסון גדול, ידיעה מרה.
להמשיך לקרוא וידוי מאחורי הקלעים
טאקר קארלסון ימ"ש אמר בימים האחרונים שמדינת ישראל היא המדינה הכי מכוערת בעולם. היטב חרה לי. לא כי הוא צודק, הוא אנטישמי מצחין שמלכלך בלי אבחנה, אלא כי הפעם, בנקודה הזו הספציפית, קשה להפריך אותו לגמרי. וזה כואב יותר. קל לדחות שקר. קשה לדחות חצי אמת.
להמשיך לקרוא יופי של מדינה
אתה נראה צעיר לגילך. מכירים את המחמאה הזאת? אני מכיר. לשמחתי גם מקבל אותה פה ושם. לשמחתי ולעצבוני, כי איזו מין מחמאה זאת בכלל? מה היא אומרת? שלהתבגר זה מכוער, שלהיראות בגיל שלך זאת עבירה, שכמה שאתה מושך את הגיל החזותי מטה – אתה מקבל נקודות זכות על משהו שאין לך השפעה רבה עליו, אם בכלל.
להמשיך לקרוא צעיר
תקראו לי סטייק, תגידו שאני מתהפך. אומר לכם- אם כבר סטייק אז להתהפך ולא להישרף מצד אחד. ולעניין- אם המלחמה הזאת באמת תסתיים בתבוסת איראן וחיזבאללה, אם המלחמה הזאת תהיה המלחמה האחרונה, אם כל הכוכבים יסתדרו לנו בדיוק כפי שחזתה המגילה בשעתה, אז אני צריך לחשוב מחדש על כל נושא ביבי לא ביבי.
להמשיך לקרוא סטייק
בעודכם ישנים על האף, אני תר עבורכם את הרשתות כדי ללמוד על המצב האמיתי של הנוער, והוא מאוד מטריד, שלא לומר מפחיד. אל תאמינו לכל אמירות ה"יש לנו נוער נהדר, וב־7 באוקטובר קיבלנו הוכחה". ממש לא. כן, יש פה צעירים נהדרים, אבל הם רק חלק, אולי אפילו לא גדול. ויש פה נוער שהלך לאיבוד ואיבד את צלם האנוש שלו, ומפחיד להיות במחיצתו במדינה אחת.
להמשיך לקרוא מפלצות בע"מ
כמו ציפוי של שניצל ירד עלינו משמיים האובך הזה, וכיסה הכל. לא חס על שום דבר, לא על האוטו ולא על המרפסת ולא על ריהוט הגן ולא על הבית פנימה. הכל עטוף בגרגירים מיקרוסקופיים שנולדו בסהרה ונדדו לכאן על כנפי נשרים ורוחות החורף החמות. אין תופעת טבע שנואה עליי כאובך הזה, שגורם לי להרגיש מלוכלך גם אחרי מקלחת, עייף גם כשבדיוק הקצתי משנת היופי שלי, עגמומי גם אם חיי סך הכל לא רעים. זה יושב על הנשמה, כמו מצב האומה.
להמשיך לקרוא אובך
הוזמנתי לתת הרצאה בחטיבת ביניים בהוד השרון. בהתנדבות כמובן. הסכמתי. טעות חמורה. הגעתי לבית הספר, נכנסתי לחצר ומייד ראיתי – כל הנערים והנערות עם טלפונים ביד. עד האחרון. המראה הזה לא היה מנבא טובות. שאלתי את המנהלת: למה ככה? אמרה לי כי אין חוק נגד, ואין איפה להפקיד מכשירים, וככה זה. הצטערתי, ולא ידעתי שהצער הזה הוא רק המנה הראשונה בארוחת מפח הנפש שאני עומד לאכול.
להמשיך לקרוא חטיבה
על התקרה בסלון כתם רטיבות שהולך ומתפשט. אני מסתכל על הכתם הזה והוא מטריד אותי. יש לי קצת רקע בבנייה ואני יודע שהרטיבות הזאת – חוץ מזה שהיא מפגע אסתטי חמור שהעין שלי מתקשה להכיל – מנפחת את התקרה ועוד מעט יתחילו ליפול חתיכות טיח ובטון על בני ובנות הבית.
להמשיך לקרוא כתם
כל פעם שאני כותב על עצמי או אומר שאני "זקן" מיד קופצים עלי לסתור את קביעתי שאני זקן. אתה נראה כה צעיר, גופך בנוי משיש חברון, פניך מתוחים כמיתר המנדולינה, למה ככה? וכל פעם אני מתבאס מחדש על התדמית השלילית שנהייתה למילה זקן, מילה שאני דווקא מוקיר וגאה להתהדר בה, גם אם טיפה לפני הזמן שבו באמת הרווחתי את השימוש בה.
להמשיך לקרוא זקן
אני איש שאוהב מגע. חיבוק טוב משמח את ליבי, אני נחשב לחבקן בין הטובים בעולם, זה שלא קיבלתי פרס נובל לחיבוק זה הכל אנטישמיות של הנורווגים. אבל אני מחבק רק אנשים שאני מכיר ואוהב. איני מתחבק סדרתי. בשבילי, חיבוק עם זר הוא מוזר, עם זרה לא שייך.
להמשיך לקרוא לחיצה