התלקח ויכוח עז בעניין הנס. אחרי שאריה דרעי טען שמה שקרה לנו מאז השבעה, אולי כולל היום השחור הוא, הוא בגדר "נס", ושהכל לטובה – הוטחה בו ביקורת ציבורית עזה ביותר, ובצדק, כי האמירה הזאת נועדה להלבין את ההשתמטות ההמונית שלו ושל הציבור שלו משותפות בהגנה על המדינה. הנס הוא שהציבורים החילוני והדתי־לאומי מצליחים, בלי המשתמטים, להחזיק מעמד.
להמשיך לקרוא בדרך נס
קבלו נבואה. תוכלו לשמור אותה בתיקיית הנבואות שלכם, יום אחד היא תהיה שווה הרבה כסף. אחרי טראמפ, נשיא ארה"ב יהיה אילון מאסק. אני יודע, הלכתי רחוק, ואני מבין, הוא לא נולד באמריקה אלא בדרום אפריקה, אבל הוא יהיה הנשיא. בהתחלה של אמריקה, אחר כך של העולם המערבי כולו.
להמשיך לקרוא נבואה
שני כוכבי מרום זרחו השבוע בשמי הציבוריות הישראלית, כשני כטב"מים המתנגשים באוויר מעל רעננה. האחד, פרופ' איתי בנימיני, לוחך הארטיקים ביום כיפור, שהיה לו דחוף לבאס את התפילה בגן מאיר בהתנהגות אנטי־חברתית מגעילה, והשני, צבי אליה, תכשיט נתנייתי שהפך עצמו למכונת רעל של איש אחד ופרסם אלפי פוסטים נגד כל מי שלא בא טוב לביביסט הרשע שגר בתוכו, כולל משפחות חטופים, אהוד ברקים וכל מי שציווהו ליבו הקטן.
להמשיך לקרוא תוכנית ההתנתקות
ערב יום כיפור תשפ"ה. כל כך הרבה סליחות צריכות להיאמר השנה, בפרטי ובציבורי. לא סליחות כלליות, גנריות, מסוג סליחה "אם פגעתי קבל את התנצלותי הבלתי כנה", אלא סליחות נקודתיות על כשלים עמוקים ומשגים הרי גורל. אבל זה לא התפקיד שלי להגיד מי צריך לבקש סליחה ועל מה.
להמשיך לקרוא אלף גוונים של סליחה
הנה תמה לה תשפ"ד. כמה שיפודים תקעה בליבנו השנה החולפת, וכמה זמן ייקח לנו להחלים מכל החורים שעשתה לנו. אבל להאשים שנה במה שקרה, לחשוב שדווקא צירוף אותיות כמו תשפ"ד הוא שהביא עלינו את מה שאירע, זה פתרון קל.
להמשיך לקרוא נכנסנו לבוץ ונצא מחוזקים
רצף הפעולות המבריקות של צה"ל נגד חיזבאללה לא הותיר לסת אחת במקומה. כולן נשמטו. לא מכיר אחד ואחת שלא שאלו "איפה הייתם כל השנה האחרונה עם כל היצירתיות המופלאה הזאת? הביצועים המדויקים? המודיעין הרנטגני? למה נתתם לנו לחשוב שאנחנו הולכים להפסיד במערכה הזאת?"
להמשיך לקרוא מופע כישרונות צעירים
בתחילת השנה החולפת, תשפ"ד, העליתי כאן בטור צנוע זה חשש ששמה של השנה אולי מעיד על כוונותיה. עלה בי החשד שמא נשופד, כי כבר היינו על האש של השנאה היוקדת הרבה קודם. ושופדנו. ועדיין משופדים. כל כך הרבה שיפודים ננעצו בנו במשך השנה הזאת, עד כי קשה כבר לזכור את כל מדקרות האש בלב שספגנו.
להמשיך לקרוא עם הראש מעל המים, בערך
לא מדברים מספיק על תופעה מאוד נוכחת מאז השבעה, ולכן אני פה כדי להציף. החזרה להתמכרויות הישנות שכבר נגמלנו מהן מזמן. כל אחד ואחת עם ההתמכרות הקטנה או הגדולה, שהצלחנו להיפטר ממנה בעמל רב לפני שנים, אבל היא לא באמת הלכה, היא רק נכנסה למחילה קטנה בנפש וחיכתה לשעת הזדמנות לצאת החוצה, חדשה ורעננה.
להמשיך לקרוא תוכנית גמילה
אני רואה עכשיו תמונות מג'נין. דחפור צה"לי מפלס דרך בתוך רחוב עוין בדרך לעוד לקוח ממש לא מרוצה, לקוח שהבית שלו ייהרס, הרחוב שלו ייחרש, התשתיות יחוסלו. ואני חושב לי – המלחמה הזאת היא הראשונה שבה הדחפורים הם כלי הלחימה העיקרי שלנו. הטנק, עם כל הכבוד לו, נסוג קצת לאחור ונתן לכף הברזל האימתנית את המקום באמצע השורה הראשונה. והיא נותנת עבודה.
להמשיך לקרוא תנו לצה"ל לשטח
איזה יופי שמכונת ההפרדה ממשיכה כל הזמן לסכסך, לא משנה על מה. העיקר שנריב כמו תרנגולי קרב, מנקרים אחד את השני בלי שום סיבה נראית לעין. עכשיו הביאו לנו את מירי רגב בתור האחראית על טקס השנה לטבח. מינוי מכוון של האישה הכי פחות ראויה במזרח התיכון להיות אחראית על משהו מלבד על האסירות בנווה תרצה, כדי ליצור עוד מחנות, ללבות עוד מריבות, וזה מצליח. הקיבוצים הטבוחים מחרימים, ערי הפיתוח לוקחות דווקא כן חלק, יש אמנים שמסכימים, אחרים שנמנעים, פילוג עמוק כמו שהמכונה אוהבת. סכסך ושלוט.
להמשיך לקרוא לא הזמן לטקסים