ארכיון הקטגוריה: פוסטים

מודעה

ליד ביתי, בצפון בני ברק, קמה שכונה חרדית חדשה, מתחם הסופרים שמה. ממש לידה שוצף נהר הירקון, ובגדה השנייה, התל־אביבית, קבעתי את ביתי. והנה סיימו לבנותה, קריה יפהפייה, ומודעה התפרסמה: "פסק הלכה – יש איסור חמור להשכיר ולמכור לאנשים שאינם חרדים". הופה. פתאום צביון של שכונה הוא חשוב, ויש לשמור על שלמות המחנה ולא לתת לפולשים להתנחל, מעשה קוקייה.
להמשיך לקרוא מודעה

דרכון

צקצקו המצקצקים: "הו, מה שווה לשאת דרכון ישראלי אם רק דרכון אמריקני מוציא אותך ממנהרות חמאס, יימח שמו". ולי יש איזו תחושה שמדובר בעוד חלק מקמפיין ה"דיכאון להיות ישראלי", שיש להתייחס אליו בחשדנות ולדחותו ביד אחת, כי השנייה אוחזת חזק בדרכון שלנו.
להמשיך לקרוא דרכון

עור

השבוע הבנות שלי חגגו ימי הולדת. 11 ו־13. תודה, בקרוב אצלכם. והן קיבלו מתנות מהחברות. ואלה לא היו ספרים כמו פעם, או עט נובע, או משחק קופסה או בובה. לא.
להמשיך לקרוא עור

מרוקאים

כמדי שנה, גם השנה הוזמנו למימונה, והלכנו בשמחה. באנו, רבחנו, סעדנו, שמענו את אותם השירים כמו בכל שנה, אכלנו מופלטה או שש, התרועענו – והלכנו לדרכנו. באוטו התנהלה השיחה הבאה עם הבנות:
להמשיך לקרוא מרוקאים

סדר פסח בבית

אין לי כוח לניקיונות האלה של לפני הפסח. לעבור על מסילות חלונות ההזזה במברשת שיניים זה לא אני. חיטוי גוף החימום של הבוילר בחומץ לא מעניין אותי. העולם מלוכלך, ואין לי יומרה לְאַפֵּס אותו פעם בשנה. ניקיון שטחי מספיק לי בהחלט. ובכל זאת, ליל הסדר בפתח, ויש תחושה של רצון בהתחדשות בבית, לנער מעליו את תוגת החורף שלא בא, לשמח את הלב במשהו חדש.
להמשיך לקרוא סדר פסח בבית

למוזיקה יש הרבה צבעים

טוב, אני מודה, אני לא יכול לסבול היפ הופ, והכוונה לזה שבא מאמריקה. בכל מקום שיש היפ הופ, אני קם והולך. במקום שאני לא יכול ללכת, אני מבקש שיחליפו למשהו אחר. ההיפ הופ היום באוזניי נשמע כמו צרצורים קצביים בתדר גבוה ובאופן בלתי נסבל, ביחד עם מהירי דיבור שמטיחים בי טקסטים פורנוגרפיים, אלימים, מחפיצים, דוחים ומגעילים באופן קיצוני. התדר הכללי של ההיפ הופ הזה, שאני שומע בכל מקום, הוא אלים, נרקיסיסטי ושונא נשים.
להמשיך לקרוא למוזיקה יש הרבה צבעים