מבחר מהמאמרים הקצרים שאני מפרסם בישראל היום ובפייסבוק. יהודה נוני הגאון מצייר.
מג'יק
אין לי כוח לרשימת ההשמעה של הדור הזה. סורי. זאת לא המוזיקה שלי, אלה לא הצלילים שחדרו ללב שלי כשהייתי צעיר, הגיל ההוא כשמוזיקה היא הכל בחיים. גדלתי בשנות ה־70 וה־80, הכרתי את כל השירים, כל הזמרים, כל הלהקות. הכרתי את כל המילים של כל השירים. כך גם הגעתי לשיא שלי בעולם המוזיקה, הגשת מצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל. רטטים של עונג.
להמשך קריאה »
הקול או כלום
אני נבוך. הבחירות מתקרבות, ואני לא יודע למי להצביע. לכל רשימה יש יתרונות, ולכל אחת יש גם חסרונות וגם קווים אדומים שאני לא יכול לחצות.
להמשך קריאה »
מזוודות של חרדה
נסעתי לראשונה לחוץ לארץ בגיל 12. לא שהיו למשפחתי משאבים לנסיעה כזאת – היינו משפחה דלת אמצעים, אלא שבן דוד של אבא שלי, לאצי ז"ל, שאחרי השואה נסע לצרפת והתעשר שם מאוד, הזמין אותנו לבוא לבקר אותו. והימים ההם, אולי תזכרו, היו הימים שבהם כל נוסע לחו"ל קיבל הקצבה של 420 דולר לנפש וזהו. את השאר השלימו מהשוק השחור ברחוב לילינבלום בתל אביב, מאנשים עם מעילי גשם באוגוסט וחבילות של שטרות אסורים בכיסים הפנימיים.
להמשך קריאה »
דגל
האם גם אתם חייכתם כל פעם כשנסעתם בכביש החוף, ליד כפר שמריהו, למראה דגל הענק שהציב בחצר ביתו מר בועז חיון, וחלש על כל הסביבה בנפנופו המרהיב? האם גם אתם חשבתם שטוב לו לאדם לראות את דגלו נישא כך לגובה, במיוחד אחרי השבעה באוקטובר? האם גם אתם חושבים, כמוני, שההתעקשות של מועצת כפר שמריהו להוריד את הדגל היא קטנוניות נוקדנית, מבאסת ומיותרת? יופי. שמח שאנחנו חושבים אותו דבר.
להמשך קריאה »
חפצים
האם אתה, האם את, מאמינים שלחפצים יש נשמה? אני מודה, בעידן שבו לא בטוח שלכל בני האדם יש אחת כזאת, זה עניין מאתגר, אבל אני יוצא מהארון ומכריז – אני מאמין. שהרי אם אין לדברים נשמה, איך תסבירו שברגע שהאוטו שומע שהולכים למכור אותו הוא מביא תקלה באלפי שקלים? לא קרה לכם? קרה לי השבוע. ואיך תסבירו שאחרי רחיצה טובה, כולל חלקי פנים, האוטו נוסע טוב יותר? יש הסבר? הביאוהו מיד.
להמשך קריאה »
וְנַהֲפֹוךְ הוּא
תנו לי עוד מהטוב הזה. תנו לי עוד תמונות מהשטחים הכבושים של ספרד, הנרמסים תחת רגלי המרוקאים הצעירים וחסרי העתיד, שמחפשים להגיע לאירופה כדי להפוך אותה לפח הזבל שבו הם נולדו. תנו לי אש, תנו עשן. שאדע בוודאות שיש השגחה בעולם. שאי אפשר להתחבר לרוע, ולא לשלם מחיר.
להמשך קריאה »
תאילנד
טסתי 12 שעות, חיכיתי שעות לקונקשן בבנגקוק, אחר כך הפלגתי במעבורת, מונית, ובסוף הגעתי בדיוק למקום שממנו יצאתי: ישראל. ישראל של המזרח הרחוק – תאילנד.
להמשך קריאה »
ההיפך
אותו משפיען רשת אנטישמי הידוע בשמו "קלאוויקולר" בא אלינו השבוע לסיבוב. ותרעש הארץ. כן, הוא הצטלם בזמנו שר בזכות היטלר ימ"ש, וכן הוא הביע דעות שנאה כלפינו, אבל הוא הגיע לכאן, וזה טוב.
להמשך קריאה »
שקוף
כשיצאתי אל שוק הפנויים־פנויות לפני חודשים אחדים, לא ידעתי מה ממתין לי, אם בכלל. בפעם הקודמת שזה קרה לי, לפני כמעט 20 שנה, עוד הייתי בחור די לוהט, וקיבלתי תשומת לב נשית בכל מקום. אני ממש זוכר בבהירות שכשפניתי לבחורה כגבר מתעניין, זה התקבל לפחות כמחמאה, אם לא עורר גל הסמקה והיענות נלהבת. וחלפו השנים, ונעוריי חלפו גם הם, ואני גבר במיטב שנותיו – 64, ליתר דיוק – ושוב אני מהלך בעולמו של הבורא כרווק, אבל הפעם הכל שונה.
להמשך קריאה »
לשבור את המסך
כמה מילים כבר נשפכו על השפעתם הקטלנית של הטלפונים בבתי הספר, וטוב שבשנה הבאה ייצאו המכשירים האלה מהכיתות. אבל יש מקום שבו לסלולר יש השפעה עוד פחות טובה, שלא לומר הרסנית. התדעו היכן?
להמשך קריאה »
מקום אחרון
לא יודע אם בתוך החדשות הגרועות שניתכו על ראשינו השבוע, היה לכם פנאי לבדוק גם את סקר תדמית מדינות העולם, סקר רציני שנערך מדי שנה, ובו דורגנו השנה במקום האחרון, אחרי צפון קוריאה, אפגניסטן, איראן ואמריקה (!).
להמשך קריאה »
קורס עמק
אשר יגורתי בא לי. כשפתחתי את תיבת הדואר כדי להוציא משם עוד ערימה של מכתבי סרק מהבנק, המודיעים לי שהריבית שנגבתה ממני החודש עומדת על שלושה שקלים ושש אגורות, ובשביל זה נעו מכונות דפוס, והודבקו מעטפות, והוטרדו דוורים ממנוחתם – מצאתי שם את המכתב שלא רציתי לקבל. משרד התחבורה. זימון לקורס נהיגה נכונה, הידוע גם בשמו האמיתי: פצצת השיעמום הקטלנית – פש"ק.
להמשך קריאה »