פוסטים

מבחר מהמאמרים הקצרים שאני מפרסם בישראל היום ובפייסבוק. יהודה נוני הגאון מצייר.

נרקיס

שובן של ההפגנות לקפלן הוא דבר נורא בעיניי. לא שאיני מבין את הרגש, אבל בעיניי זה ממש לא הזמן. נכון, נתניהו אומר בריש גלי שאין בכוונתו לא להתפטר ולא ללכת לבחירות, אלא רק בעוד כמה שנים. אבל עם כל הכעס על המשך התרכזותו רק בעצמו, תמיד רק הוא במרכז, לו הדבר תלוי בי ההפגנות יכולות לחכות עד סוף המלחמה, בתקווה שאכן יהיה למלחמה הזאת סוף טוב.
להמשך קריאה »

צופים

את השבת האחרונה עשיתי על גדות הירקון, במפגש של כל שבטי צופי הים של המדינה. מכל ערי החוף הגיעו אלפי החניכים להתחרות בחתירה בנחל, בזריקת חבל למרחק, בקשירת קשרי ספנים ועוד מלאכות ים מעין אלה. כמה נאים הם כל הילדים והילדות בשלל צבעי שבטיהם, כמה חזקות הן קריאות המורל שלהם, איזו רוח טובה שרתה על גדת הנחל. גם גביע הבאנו הביתה – הילדה זכתה במקום שני לשכבת גילה. אין גבול לגאווה.
להמשך קריאה »

בגידה

תיאוריית הבגידה מבפנים ממשיכה להיות מופצת ע"י אנשים שהשכל הישר שלהם בגד בהם והתחלף בשכל עקלתוני. הסיפור שכאילו היו בוגדים מבינינו שאיפשרו את זוועות השבעה מוצאת קהל עצום של מאמינים, על פי אחד הסקרים כרבע מהישראלים אוכלים את הבולשיט הזה כאילו היה מרמלדה.
להמשך קריאה »

מה קורה כשבן גביר חושב שהוא פוטין

נתחיל מהאמצע. הדרישה לטרנספר שעלתה בכנס בבנייני האומה, היא מוסרית וצודקת. לא טרנספר של משאיות כפי שחלם כהנא, אבל חילופי אוכלוסייה בדרכי שלום ופיצוי – זה הגון. אומה הפותחת במלחמה כנגד אומה אחרת, חייבת לקחת בחשבון שתפסיד הכול.
להמשך קריאה »

מנחה עם סוד בבטן

קמנו לבוקר קשה. 21 מטובי אנשינו נפלו בעזה. 21 עולמות התרסקו, 21 משפחות נשברו, 21 עתידים נמחקו. למי יש מקום בלב לכל כך הרבה צער בבת אחת? לי קשה להכיל. והאמת היא שבעוד הידיעה המרה התפרסמה בבוקר, אני כבר ידעתי בערב קודם, כי אני פועל ייצור בתעשיית התקשורת, ואצלנו יודעים עוד לפני שהגרי מודיע רשמית.
להמשך קריאה »

תמונת הניצחון בידיי

כולם מחפשים את תמונת הניצחון. באולפנים, בשווקים, בבתים. רוצים תמונה של סינוואר מת, של החטופים יורדים מאוטובוס בריאים ושלמים, של התושבים חוזרים לבתים, של ביבי הולך הביתה. לכל אחד יש תמונה שעד שלא תתממש הוא לא יכריז על המלחמה כמוצלחת, כשווה את המחיר.
להמשך קריאה »

למה המדינה מתעללת במילואימניקים?

בן של חבר לומד רפואה בהונגריה. איך שהתחיל הבלגן, הוא עלה על מטוס, התגייס ומאז הוא בעזה, כבר שלושה חודשים. מבחינת ההונגרים הוא הפסיד את השנה. שלושה חודשים זה וואחד בור בחומר.
להמשך קריאה »

למה הטובים ביותר הולכים ראשונים?

כל החתיכים אצלי – היתה פעם להקה בשם הזה. ועכשיו זה בפיד שלי: כל החתיכים, כל צלולי המבט, כל האמיצים, כל המנהיגים – כולם עוברים אצלי בגלילה, וכולם מתים. השמנת של השמנת של החברה הישראלית, מכל המגזרים, מכל העדות, מכל האמונות, הכי טובים נקטפים לנגד עינינו. הלב שלי לא יכול להכיל את זה יותר. עד היום הבא.
להמשך קריאה »

האבל, הזעם, ומה שביניהם

אסון השלושה שבר כל לב בישראל, אבל הוא היה יוצא דופן באכזריותו בים של אסונות המתרגשים עלינו מאז 7 באוקטובר. כל יום ואסונו, כל שעה וידיעותיה המרות. יש אנשים שזה יותר מדי בשבילם. אני מבין אותם. עם ישראל הוא עם רגיש ורגשן, ליבו מגויס למערכה יותר מכל חלק אחר, והכאב הנורא שמתלווה לאירועים הקשים הוא קשה מנשוא.
להמשך קריאה »

כמה טוב לא להיות כמוהם

יש האומרים שבשבעה לאוקטובר הושפלנו. איזו אמירה משפילה. לא הושפלנו, אלא רוממנו. העובדה שנתפסנו ככה לא מוכנים, ועשו בנו מעשים שלא עושים בבני אדם ולא בבעלי חיים ואפילו לא בדוממים, אין בה כדי להשפילנו ולו כמלוא נימה. להפך.
להמשך קריאה »

הנצחה

שמעתי רעיון חזק, ואני משתף אתכם בו. בשדה הקטל של המסיבה בשדות רעים נותרו מאות מכוניות שרופות. מה נעשה בהן? הבנתי שעל פי פסיקתו של הרב יעקב רוז'ה, הסמכות העליונה בענייני קבורה בישראל, מכוניות שיש בהן שרידי אדם שלא ניתן להגיע אליהם צריכות להיקבר, כמו אנשים. לא מתווכח עם ההלכה. ובכל זאת, יש עוד כלי רכב רבים של המבלים שעומדים עדיין בשדה מפויחים, עדות אחרונה למה שקרה שם.
להמשך קריאה »

ילדים

השבוע צוין יום הילד הבינלאומי. הלב הולך ישר לילדים שלנו בעזה, החטופים, שאיננו יודעים מה עלה בגורלם, עם מי הם נמצאים, מי מטפל בהם, מהו מצבם הגופני והנפשי, ומה יסחבו כל החיים מהטראומה הנוראית של להיות חטופים שראו זוועות כפי שהם ראו.
להמשך קריאה »