ארכיון הקטגוריה: מה חדש

נשאר בארץ מחוסר ברירה ומאהבה

סביבי המון אנשים מתייוונים. עוברים ליוון ולקפריסין. לוקחים הכל וזזים מפה. וזה עצוב לי מאוד, כי קודם כל הם נעלמים מחיי, וזה כולל חברים טובים, והם נעלמים מהמדינה, והתרומה שלהם למגוון החיים כאן נעלמת איתם. וחוצמזה, הם גורמים לי לשאול את השאלה – האם גם אני איאלץ יום אחד ללמוד יוונית, לארוז ולנסוע לתמיד?
להמשיך לקרוא נשאר בארץ מחוסר ברירה ומאהבה

רוצה להיות "זומביבי"

גם אני רוצה שיעקוץ אותי הזבוב שמוחק את מרכז האמת במוח של האנשים ומשעבד אותם לרצון של מישהו אחר. גם אני רוצה לוותר על חוש השיפוט שלי, על חוש הצדק שלי, על ההבחנה בין טוב לרע, ולקבל ממרכז שליטה את כל מה שאני צריך לחשוב, להגיד, להרגיש. אני עייף מאוד מלחשוב לבד, שמישהו כבר ייקח ממני את האחריות ויחליט בשבילי.
להמשיך לקרוא רוצה להיות "זומביבי"

דמוקרטיה 2.0

המשבר שאנו נמצאים בו מתרחש בין היתר משום שהשיטה הדמוקרטית כבר לא עובדת. בעידן שבו אנחנו רגילים להביע דעה בכל חמש דקות על מה שקורה ברשתות ובקבוצות, לא סביר שעדיין רק פעם בארבע שנים ניתנת לנו הזדמנות להגיד משהו על איך שהמדינה מתנהלת.
להמשיך לקרוא דמוקרטיה 2.0

סבירות

בעוד שמחה רוטמן מבטל את עילת הסבירות ביד אחת, ביד האחרת הוא מחוקק חוק בלתי סביר לחלוטין: חוק הרבנים. החוק הזה מאפשר למנות יותר מ־1,000 רבנים בשכר לערים ולשכונות, ולשלש את מספרם. אני שם כסף שלרוב הרבנים האלה יקראו משהו־דרעי או מישהו־יוסף.
להמשיך לקרוא סבירות

זירת פיגוע

בכל יום אני יוצא ממכון הכושר בשעה 1, משתהה רגע על המדרכה בחזית ונכנס אל הפיצוחייה החדשה שפתחו שם, קונה איזה אגוז ובוטן, והולך הביתה. ביום שלישי השבוע לא הגעתי למכון. הייתי עסוק. אבל מי כן הגיע? אדון חלאילה, שבא במיוחד מחברון כדי לעשות פיגוע בחזית המכון שלי.
להמשיך לקרוא זירת פיגוע

נוני

זה היה האיור הראשון של נוני למדור שלי בישראל היום. תראו איזה יופי. תיאור מדוייק של המציאות. אהבתי אותו מהציור הראשון, נגע בליבי. היום היה האיור האחרון שלי לטור שלי. נגמר. בעיתון רוצים לגוון.
להמשיך לקרוא נוני

גאווה

אנחנו בחודש הגאווה, בעשור הגאווה וביקום הגאווה. טיפה יצאו לי ענייני הגאווה מכל החורים. אבל השבוע שמעתי נתון מעניין מאוד: יש בטבע 1,500 מינים של בעלי חיים שבהם קיימת תופעת ההומוסקסואליות. אלף חמש מאות!
להמשיך לקרוא גאווה