ארכיון הקטגוריה: פוסטים

שלושה דברים עצובים שבאופנה

יש תנופת ביטול של כל מה שהותירה הממשלה הקודמת. מעין תחרות לא סמויה מי יבטל יותר – ולא משנה המחיר. הנה, המס על החד"פ. לא יודע, לא ביקרתי בליבו של ליברמן לאחרונה, אין לי מושג למה גזר את המס על הכלים החד־פעמיים, האם נקמנות מרושעת או ענייניות קרה. אבל במבחן התוצאה, ירד השימוש בזבל המזהם הזה שמתחפש לכלי אוכל. הושג הישג. למה לבטל? בעין של מי נתקעת האצבע?
להמשיך לקרוא שלושה דברים עצובים שבאופנה

שינויים בהרגלי הצריחה

השר קרעי, שלום. אני צריך לדבר איתך על משהו חשוב באמת שבכוחך לעשות, במקום לסגור לנו את "כאן" בפרצוף. אתה יכול לסגור משהו אחר, שייתן לך את כל הרעש שתרצה, את התמיכה הציבורית וגם התנגדות עזה – כל מה שפוליטיקאי שרוצה להיראות כעושה צריך. אני רוצה להציע לך רשמית לעשות משהו שיתקן דור. לא פחות: תסגור את הפורנו.
להמשיך לקרוא שינויים בהרגלי הצריחה

הנושאים לטיפולי הדחוף

כפי ששמעתם בוודאי, מוניתי בחלומי לעמוד בראש המשטרה הירוקה שסופחה לה אל המשרד לביטחון הפנים. חלמתי על המינוי הזה שנים, ועתה, משמוניתי לתפקיד החלומי, גיבשתי תוכנית פעולה לטיפול בבעיות הבוערות שעד כה טופלו לא מספיק טוב בגלל חוסר משאבים, או חוסר גב, או השד הירוק יודע מה.
להמשיך לקרוא הנושאים לטיפולי הדחוף

קרנף

כשהייתי בתיכון, לא הצלחתי להקשיב בשיעורים ולו לרגע קט. ארבע שנים עברו עלי בפעילויות שהמצאתי לעצמי במקום למידה, וכללו בין היתר כתיבת עיתון הומוריסטי יומי בשם "פתשגן" שחולק בשיעור האחרון מתחת לשולחנות, עשיית מעשי קונדס, וציור קרנפים.
להמשיך לקרוא קרנף

בן גביר

אני מקשיב למזרחן המעולה ד"ר מרדכי קידר, שדעותיו וניתוחיו מקובלים עלי ברובם, והוא אומר בהרצאה מעניינת ביוטיוב שהשם הישראלי הכי מדובר כרגע בעולם הערבי, גם הרשמי וגם ברשתות, הוא בן גביר. יש תחושה במזרח התיכון שישראל מחזירה לעצמה את הכבוד, את הכוח, שמישהו חזק מגיע לנהל את העניינים, וחוזק זה המטבע היחיד המתקבל בשכונה.
להמשיך לקרוא בן גביר