ארכיון הקטגוריה: פוסטים

חרדת

מחלה קשה תקפה את החברה הישראלית, חַרֶדֶת שמה. החרדה מהחרדים. כל היום מספרים לנו איך בעוד כמה שנים החרדים ישתלטו על המדינה בכוח מספריהם הגואים, איך כל מערכת החינוך תהיה חרדית, איך נהיה עניים, נחשלים, קנאים, ואיך כל הכוחות הנאורים יעזבו וישאירו לנותרים עזובה ופיגור.
להמשיך לקרוא חרדת

בינה

הבינה האנושית שלי עסוקה הרבה בימים האלה בבינה המלאכותית ובהשלכותיה הקרובות והרחוקות. אם חשבתי עד לפני שבוע שהעבודה שלי לפחות מוגנת, בא היישום החדש של הבינה, הרדיו GPT, שמשדר בקול אנושי לגמרי תוכניות עם תוכן מלאכותי, עשוי על ידי הבינה, ואוזן לא תבחין. כוכב ההסכתים האמריקני ג'ו רוגן שידר לפני כמה ימים תוכנית שלמה שיצרה בינה שסינתזה את קולו על סמך טקסטים שהוא עשוי לומר, וזה היה לגמרי הוא. עוד מעט אני בחוץ.
להמשיך לקרוא בינה

מכתב לילדה בעזה

בלילה, בעודי מנסה לישון וממתין לאזעקה שתשלח אותנו לממ"ד, באה לי בדמדומי החלום בתו של הג'יהאדיסט שחוסל בעזה עם משפחתו. ראיתי אותה לרגע בחדשות, מחזיקה איזו תעודת בית ספר, מבט גאה על פניה, כמו ילדים בכל העולם, כמו הבנות שלי. פניה נחקקו בליבי. שאלה אותי "לֵיש?" – למה? למה שלחתם טייס שישגר טיל אל מיטתי בלילה ויחסל אותי ואת חלומותיי?
להמשיך לקרוא מכתב לילדה בעזה

שעה עם גנץ

לא תאמינו מה קרה לי השבוע. אני לפחות לא האמנתי כשקיבלתי שיחת טלפון שהזמינה אותי לשיחה אישית עם בני גנץ, האיש מהסקרים המחמיאים. הסכמתי, ובליבי כבר נערכתי לומר "לא" לשפע ההצעות שיעתיר עלי הגנץ.
להמשיך לקרוא שעה עם גנץ

מאי

ברכות חמות לשרה החדשה לקידום מעמד האישה, מאי גולן, לרגל אישור מינויה. אמנם הטקס בכנסת היה מחזה דוחה במיוחד, אבל אף פעם לא מאוחר מכדי לתקן רושם רע מצטבר.
להמשיך לקרוא מאי

אידוי

אין מילים לתאר את הצער על מותו של הנער מידן קלר ז"ל שעישן סיגריות אלקטרוניות עד שריאותיו קרסו. מחקר שפורסם אתמול קבע שעישון סיגריה אלקטרונית אחת עד תומה שווה לעישון 10 חפיסות סיגריות רגילות.
להמשיך לקרוא אידוי

ימני

לפני יותר מעשור, לקחתי את תרמילי, ארזתי כריך לדרך, והלכתי מביתי, מארצי וממולדתי האידאולוגית, השמאל, לימין, אותו תיעבתי רוב חיי, ביטלתי, השתקתי. עברתי כי הבנתי שיש אמת שיותר רלוונטית בשבילי בימין מאשר בשמאל.
להמשיך לקרוא ימני

עדיף לחלק ממתקים

אני נגד חסימות כבישים, מכל סוג, בכל זמן, מכל סיבה. בעיניי חסימת אדם בדרכו ליעדו היא גזל ברמה הכי פשוטה, גזל של זמן, של הזכות לתנועה חופשית, של מצב הרוח. לא ייתכן שאזרח, או אלף אזרחים, מחליטים שבגלל שלוחץ להם משהו פה או שם, הם עוצרים אזרחים אחרים מלהגיע לביתם, לעבודתם, לבית החולים, לביקור הורים. מי שחוסם לא מבין שברגע החסימה הוא עצמו חוסם את עצמו מלהגיע ללב הנחסם, ומייצר בשניות ספורות זעם כה רב, שהופך את המטרה שעבורה ירד האזרח המודאג אל הכביש למִשנית, ואת השנאה הגולמית לשליטת האירוע.
להמשיך לקרוא עדיף לחלק ממתקים