פוסטים

מפלצות בע"מ

בעודכם ישנים על האף, אני תר עבורכם את הרשתות כדי ללמוד על המצב האמיתי של הנוער, והוא מאוד מטריד, שלא לומר מפחיד. אל תאמינו לכל אמירות ה"יש לנו נוער נהדר, וב־7 באוקטובר קיבלנו הוכחה". ממש לא. כן, יש פה צעירים נהדרים, אבל הם רק חלק, אולי אפילו לא גדול. ויש פה נוער שהלך לאיבוד ואיבד את צלם האנוש שלו, ומפחיד להיות במחיצתו במדינה אחת.

השבוע, נער בכיתה י' בקריית מוצקין התאבד אחרי שעבר התעללות נמשכת בבית הספר. הוא היה עולה חדש מרוסיה. מתברר שלא למדנו כלום על קליטה. למרבה הצער, מה שחווה מהתלמידים האחרים גרם לו לבחור במוצא שבו בחר. אבל זה לא נגמר פה. בקבוצות הווטסאפ המקוללות של הילדים הופיעו הודעות כמו: "נועם: גם אני הייתי מתאבד. איתי: הוא קפץ כי הוא חשב שיש לו כנפיים. לורן: לך תדע, ניסה תחפושת לפורים". אני מעתיק מהטלגרם של דניאל עמרם וחושב: הילדים האלה פסיכופתים על מלא. אין להם שום יכולת אמפתיה. הם לא יודעים להיכנס לנעליים הרגשיות של הזולת, גם אחרי שאותו זולת אומלל מתאבד בגללם. אלה אנשים מסוכנים.

בשבוע שעבר, נער בן 13 הצית את שערה של אזרחית ותיקה באוטובוס. להגנתו הוא אמר שזה היה רק בשביל הצחוקים. קבוצת בנות מביה"ס "אליאנס" הגיעה לביתה של ילדה, קראה לה למטה ושם תקפה אותה במכות, כשכל הילדים צילמו והעלו לרשתות. וזה על קצה המזלג מהזמן האחרון.

השבוע הוכרז כי בבתי הספר ילמדו מהשנה הבאה חינוך פיננסי. חשוב מאוד, צעד טוב. אבל מה עם חינוך? פשוט הנחלת ערכים בסיסיים לבני אנוש? מה עם "ואהבת לרעך כמוך"? למה אין שיעור על זה, ואם אפשר כל יום? כי כמו שכתבתי פה פעם, לפי מחקר מדכא, התכונה שנעלמת במהירות הגדולה בעולם ביותר היא האמפתיה. כשכתבתי את זה לפני שלוש שנים זאת היתה תיאוריה, עכשיו זאת מציאות נוראה. בחסות הרשתות החברתיות וההורים המזניחים, צעירים בגיל שבו הלב חייב להיות הכי רגיש, הכי טוב, הכי פתוח, נהיים פשוט מפגעים אנושיים מהלכים, חייזרים אטומים רגשית שמי יודע איך יקימו בית ומשפחה, איך ישתלבו בחברה, איך ינהגו, איך יתייחסו אלינו כמבוגרים.

להוציא טלפונים מבתי הספר, להחזיר מייד את מנגנון העפת התלמידים המסוכנים, לא להוסיף חומרי לימוד, להתחיל לחנך, גם בטוב וגם ברע. להתעורר. יש מפלצות בחצר.

אובך

כמו ציפוי של שניצל ירד עלינו משמיים האובך הזה, וכיסה הכל. לא חס על שום דבר, לא על האוטו ולא על המרפסת ולא על ריהוט הגן ולא על הבית פנימה. הכל עטוף בגרגירים מיקרוסקופיים שנולדו בסהרה ונדדו לכאן על כנפי נשרים ורוחות החורף החמות. אין תופעת טבע שנואה עליי כאובך הזה, שגורם לי להרגיש מלוכלך גם אחרי מקלחת, עייף גם כשבדיוק הקצתי משנת היופי שלי, עגמומי גם אם חיי סך הכל לא רעים. זה יושב על הנשמה, כמו מצב האומה.
להמשך קריאה »

חטיבה

הוזמנתי לתת הרצאה בחטיבת ביניים בהוד השרון. בהתנדבות כמובן. הסכמתי. טעות חמורה. הגעתי לבית הספר, נכנסתי לחצר ומייד ראיתי – כל הנערים והנערות עם טלפונים ביד. עד האחרון. המראה הזה לא היה מנבא טובות. שאלתי את המנהלת: למה ככה? אמרה לי כי אין חוק נגד, ואין איפה להפקיד מכשירים, וככה זה. הצטערתי, ולא ידעתי שהצער הזה הוא רק המנה הראשונה בארוחת מפח הנפש שאני עומד לאכול.
להמשך קריאה »

כתם

על התקרה בסלון כתם רטיבות שהולך ומתפשט. אני מסתכל על הכתם הזה והוא מטריד אותי. יש לי קצת רקע בבנייה ואני יודע שהרטיבות הזאת – חוץ מזה שהיא מפגע אסתטי חמור שהעין שלי מתקשה להכיל – מנפחת את התקרה ועוד מעט יתחילו ליפול חתיכות טיח ובטון על בני ובנות הבית.
להמשך קריאה »

זקן

כל פעם שאני כותב על עצמי או אומר שאני "זקן" מיד קופצים עלי לסתור את קביעתי שאני זקן. אתה נראה כה צעיר, גופך בנוי משיש חברון, פניך מתוחים כמיתר המנדולינה, למה ככה? וכל פעם אני מתבאס מחדש על התדמית השלילית שנהייתה למילה זקן, מילה שאני דווקא מוקיר וגאה להתהדר בה, גם אם טיפה לפני הזמן שבו באמת הרווחתי את השימוש בה.
להמשך קריאה »

לחיצה

אני איש שאוהב מגע. חיבוק טוב משמח את ליבי, אני נחשב לחבקן בין הטובים בעולם, זה שלא קיבלתי פרס נובל לחיבוק זה הכל אנטישמיות של הנורווגים. אבל אני מחבק רק אנשים שאני מכיר ואוהב. איני מתחבק סדרתי. בשבילי, חיבוק עם זר הוא מוזר, עם זרה לא שייך.
להמשך קריאה »

הורמון גדילה

כבר במעי אמהּ, ראו הרופאים שהיא תהיה ממש נמוכה. ממש. היא נולדה קטנטנה, וכך היתה כל ילדותה. אם אתם בענייני אחוזוני גדילה, היא היתה באחוזון 2, כלומר, הילדה הכי נמוכה בסביבה, עם צפי להגיע לגובה של 1.45 בבגרותה.
להמשך קריאה »

אוכמניה

כשאני קם בבוקר ומתלבש, והשמש לי שולחת ברכת שלום, אני יוצא למרפסת עם קפה קטן ובוהה בעציציי, להתרגל ליום החדש. אני יכול לבהות בעציץ שעתיים, בעץ אפילו יום. מדמיין את צמיחתם, מתחבר לקיומם.
להמשך קריאה »

השמדת ערך (מוסף)

האם אני אוהב להזמין דברים מחו"ל באינטרנט? כן! האם אני אוהב לשלם מכס ומע"מ על הקניות שלי? לא! האם אני מעדיף לקנות בזול על פני לקנות ביוקר? כן! האם אני חושב שהמהלך של שר האוצר להגדלת הפטור ממס למוצרים מחו"ל ל־150 דולר הוא נכון? לא ולא.
להמשך קריאה »

כדורגל

זה לא יכול להימשך ככה. אוהדי הכדורגל לא יגררו את החברה הישראלית, הכואבת גם ככה, לעוד ועוד תהומות של אלימות ודיבור מסריח. אם המחיר על עריכת משחקים הוא קיומם של מועדוני מופרעים, חולי נפש, פסיכופתים, הקוראים לעצמם "אוהדים", אז בתור הנציב הראשי לכדאיות בחברה הישראלית אני קובע – לא ולא.
להמשך קריאה »

הגנה

לא היה לכם מוזר לראות את הזבלים המוסלמים טובחים באחינו בגולת אוסטרליה במשך יותר מעשר דקות ואיש לא מנטרל אותם? בסוף, מכל היהודים, דווקא אחמד קם לכלותם. מהם צרתנו ומהם ישועתנו. הו הגלות המרה.
להמשך קריאה »

גירושין

בטח כבר יצא לכם לשמוע שרעייתי ואני נפרדנו לדרכינו. למה? ממש לא עניינכם. אבל אני מתכוון להשתמש באירוע המבאס הזה כדי לדבר על נושאים שקשורים לפירוק יחסים, לגירושים, לילדים, לעורכי דין ולכל מה שנוגע באזור הנפיץ הזה של משפחה שמשנה צורה, ולנסות להמתיק מעט את הגלולה המרה הזאת.
להמשך קריאה »