נתחיל מהאמצע. הדרישה לטרנספר שעלתה בכנס בבנייני האומה, היא מוסרית וצודקת. לא טרנספר של משאיות כפי שחלם כהנא, אבל חילופי אוכלוסייה בדרכי שלום ופיצוי – זה הגון. אומה הפותחת במלחמה כנגד אומה אחרת, חייבת לקחת בחשבון שתפסיד הכול.
ככה זה בקזינו של החיים. מי ששם את כל מה שיש לו על שולחן הרולטה, לא יכול לדרוש חלק מכספו חזרה אם המספרים לא הסתדרו לו בסוף. בטח ובטח כשיש ניסיון היסטורי של נאכבה או שתיים. על פי האמת, נכון להעביר את כל ערביי עזה למקום אחר ולבנות על אדמתם חבל ארץ יהודי לתפארת, עונש שיהדהד דורות לעם שמבין רק אדמה, כי דם לא מעניין אותו מזמן.
אבל זה לא אפשרי. לא רק לא אפשרי, גם הדרישה עצמה היא מסוכנת. המחשבה שאנחנו באמת עם השוכן לבדד ולא מתחשב בגויים כלל, היא ילדותית ומטופשת. רק השבוע פורסם שהאמריקאים שוקלים לעצור את אספקת הנשק לישראל כדי ללחוץ עלינו. בינתיים זה לא קרה, אבל בטוח שפעימה אחת או שתיים הוחסרו בקבינט, כי לכל מי שמחזיק באחריות, ולא רק מפזר מילים ריקות לצרכי התעצמות יהודית, נהיר ששבוע אחד בלי משלוחי פצצות וחלקי חילוף וכל מה שדורשת מלחמה בעצימות גבוהה כמלחמתנו, ואפשר לקפל את הכוחות או לספק להם רוגטקות למלחמת הצפון המתקרבת.
המילה טרנספר עצמה, שאמנם הופיעה רק בשלטים בקהל ולא על דוכן הנואמים, היא המילה המגונה ביותר במערב היום. קולוניאליזם הוא המושג הכי לא מקובל באמריקה, ספקית הנשק שלנו, ואין דרך טובה יותר לעורר עוד התנגדות אלינו מלדבר על השתלטות על הרצועה ויישובה ביהודים. זה יעלה לנו ביוקר רב מכפי שאנחנו יכולים לדמיין.
בשיחתי השבוע עם ח"כ צבי סוכות הקשיתי עליו בנקודה הזאת, והוא הודה שלא מדובר בתכנית אופרטיבית, אלא במשאלת לב ארוכת טווח. אם כך, אני מסיק, שכל הדיבור הזה הוא לצרכי פנים, יצירת תנופה רעיונית מאחדת לשולי מחנה הימין תוך השארת רוב עם ישראל שלא מעוניין בהקמת שכונות סביוני רימאל ותלמי חאן יונס מחוץ לתמונה, והרחקת מעט התומכים שיש לנו בעולם מאתנו. מי שמדבר על עוצמה, יתכבד ויתעצם קודם כל פנימית, בתוכו, ולא ישאב את כוחו מהפצת רעיונות דמיוניים שיחריבו עלינו את ביתנו המשותף. לא כל משאלת לב היא תכנית פעולה מדינית. ככה זה כשאתה בן גביר ולא פוטין.
