אוהב גבינה. כל לילה כשחוזר מתכנית הלילה, יורד על מיכל גבינת עיזים עם קרקרים עד שמרגיע את רעב הלילה בלי להעיק מדי על המערכת.
מתייסר על חלב המיניקות שנלקח מהן לצורך הכנת הגבינה שלי, אבל גבינת קשיו לא עושה לי את זה. אין לה את האפקט המרגיע שיש לגבינה אמיתית כתוצאה מפירוק חלבון הקזאין, הנקשר לקולטני האופיאטים במוח. גבינה לבנה באישון לילה היא הסם הקטן שלי בדרך לשינה טובה, הלָבָן שלי.
הידעתם? כל הסיפור של הגבינה התחיל כנראה בטעות. לפני איזה 4000 שנה נוודים פה במזרח התיכון שמו כצידה לדרך חלב בנאדות העשויים מקיבת בעלי חיים. איכס. בכל מקרה, אנזים הנמצא בדופן הקיבות האלה בתוספת טלטולי הדרך וחום המדבר יצרו את הגבינה הראשונה. נותן כל גבינה שבעולם לראות את הפנים של הנווד הראשון שחלבו התגבן, וכמה זמן לקח לו להבין שהוא המציא את אחת ההמצאות הכי חשובות בתולדות האנושות, לא רק כי הגיבון הוא הדרך לשמור חלב לזמן ארוך, אלא כי הגבינה לסוגיה הפכה להיות מרכיב חשוב בכל המטבחים בעולם, חוץ מאלה שלא. דמיינו מטבח איטלקי בלי פרמזן ומוצרלה. תחשבו על בישול צרפתי בלי רוקפור וברי, על ההולנדים בלי הגאודה, היוונים בלי הפטה. זה לא אותו דבר.
הידעתם 2, העובדה שאנחנו יכולים לעכל חלב בגיל המבוגר, היא תודות למוטציה גנטית שקרתה בחלק הזה של העולם והשאירה לנו את אנזים הלקטאז גם אחרי הגמילה. במזרח הרחוק זה לא קרה, ולכן 90% מהאוכלוסיה שם לא יכולה לאכול מוצרי חלב. לכן המציאו שם את הטופו, שהוא עקרונית מאד דומה לגבינה, חוץ מזה שאין לו טעם כלל. יחי ההבדל הקטן. אני אוהב טופו, צורך כמויות, אבל יודע שבניגוד לגבינה המעניקה טעם לכל מאכל, הטופו לוקח את הטעם מכל מאכל, ולמרות תכונותיו המעולות, שמחה אמיתית לא גרם מעולם לאיש.
לקראת חג הגבינה יש לומר נחרצות- מי ששם בבורקס גבינה פחות גבינה מבצק, אין לו חלק לעולם הבא, שכולו גבינה, המגיעה ישירות מהירח העשוי מגבינה מלוחה. במצבנו הנוכחי, כשלא ברור מה ילד יום ומה יביא המחר, יש לפנק בגבינה בלי חשבון, שתפרוץ מהצדדים ולא תתחבא בין הקפלים. זה עיקר המצע שלי לבחירות. תנו לי את הכוח. תגוונו. תגבנו. חג שמח.
