חזרתי הביתה מאוחר בלילה מתוכנית טלוויזיה. פתחתי הפייסבוק. ראיתי חמישה דיווחים בשכונה שלי על ערבים מצלמים בתים. נלחצתי. פתאום הגיעו עוד דיווחים כאלה מכל הארץ. נדרכתי.
לא יכולתי שלא לחשוב על העזתים בני העוולה שעבדו בקיבוצים, התפרנסו יפה, ועל הדרך מיפּוּ את הבתים והכינו לכוחות הפלישה את הדרך. כתבתי פוסט על זה והלכתי לישון.
קמתי לתבהלה ברמה ארצית. אנשים ממש נלחצו, מכל הארץ הגיעו דיווחים. בתוך כמה שעות הצליחה המשטרה לבדוק רבות מהפניות אליה בעניין ולהפריך את התיאוריה שמדובר בהכנה להסתערות הגדולה של חמושים ערבים־ישראלים על השכונות שלנו. הצטערתי שיצרתי בהלה על בסיס בלתי בדוק. אבל זיהיתי הזדמנות.
בתוך כמה שעות יצרתי קשר עם כמה גופים ואנשים שאני מכיר, שיודעים לקחת רעיון וליישם אותו, ובהם ארגון השומר החדש, ארגון לב אחד, ארגון ערי ישראל ועוד כמה ברנשים בעלי יכולות־על. אמרתי להם – זה שעניין הצילומים הופרך לא אומר שבתוך כמה ימים לא נמצא עצמנו מגינים על שכונותינו ועל בתינו. לכו תדעו לאן המלחמה הזאת תיקח אותנו. מי יערוב לנו שטנדרים לבנים לא ייצאו מערי הרשות בקו התפר, יחתכו את הגדרות ויעלו על ערינו ועל יישובינו? האם אנחנו מוכנים לזה? נכון, הוקמו כיתות כוננות, ומוקמות כל הזמן, אבל זה לא מתחיל להספיק.
מה יהיה אם, חלילה, נופצץ באופן מאסיבי? כמה זמן ייקח למדינה להגיע ולתת יד? חייבים עכשיו לרתום ולהכשיר את כל הציבור למאמץ. אין טעם בפאניקה בבית. מי שנבהל, חייב וחייבת לצאת לפעולה.
כך הוקם גוף חדש, "משמר הבית". הגוף הזה, שעליו תשמעו בימים הקרובים לא מעט, אני מקווה, יאפשר לכל אזרח ואזרחית, חמושים או לא, לקחת חלק בהגנה על השכונה, במובן הרחב. סיורים, תצפיות, מתן עזרה רפואית אם נזדקק, הכשרה בפינוי הריסות, חסימות כבישים בעת חירום, ועוד. ממש כרגע אנחנו מייצרים את הכלים שכל שכונה תוכל לקבל כדי להתארגן להגנתה, בלי טובות מאף אחד.
אני כולי תקווה שבתוך כמה ימים, כדי שנקדים להיות מוכנים לכל התפרצות אלימה, נדע להתאחד סביב הגנת הבית שלנו, נכיר את השכנים שלנו, נדע איפה יש רופא ואיפה בעל מקצוע שיודע לפתור בעיות, ולמי יש נשק אישי ויכול להיות מוקפץ. חמ"לים יוקמו בכל שכונה שתרצה בכך, והם יפעלו בתיאום עם פיקוד העורף, המשטרה, העיריות וריבונו של עולם. מהמשבר הזה נצא, בלי נדר, מחוזקים כפי שלא היינו מעולם. והכל בזכות הפאניקה.
