לא נותרתי אדיש להחלטת הפרקליטות להעמיד את הנאשם ברצח ימנו בנימין זלקה ז"ל לדין באשמת "רצח באדישות". גם לא נפלתי מהכיסא – אולי כי יש לי כיסא עם חיזוקים מיוחדים שבו אני יושב כשאני שומע על החלטות פרקליטות. חזק.
ולמה לא נפלתי? כי אם ניתן להגדיר במילה אחת את רוח הפרקליטות כלפי עבירות מכל הסוגים ההופכות את חיינו פה לגיהינום, המילה היא אדישות. כלומר, מתקיים פה הפסוק מספר משלי: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". הפרקליטות משליכה את אדישותה על הלקוחות שלה, וכך, אולי, מנרמלת את חוסר האכפתיות של אנשים שמכהנים יותר מדי זמן ופיתחו עור עבה מדי לתחלואי החברה. יש לי רושם עז שכבר זמן רב, עיקר פעילותה של הפרקליטות הוא שִנמוך כל עבירה המגיעה אליה, ומציאת שם מכובס פלוס סיבות דמיוניות להקלה בעונש של מי שתכף ישובו להטיל מורא ברחובות.
הרי ה"נער" הלך להביא סכין. כך מספרים לנו. אני אף פעם לא הלכתי להביא סכין כדי לפתוח אבטיח ולאכול אותו יחד לאות פיוס. לא קרה. המביא סכין לקראת קטטה מתכוון לדקור ואינו אדיש כלל למעשיו. להפך – הוא מתכוון לדקור, שש לדקור, אולי לא בפעם הראשונה, ומי שדוקר חייב להביא בחשבון שהסכין תגדע פתיל חיים. ומה אם הוא לא התכוון לרצוח, אלא רק לדקור, כפי שמציע לנו העבריין המסתופף במסדרונות השלטון האדון רפי קדושים? מעניין לי את הסבתא, פנינה וינוגרד ז"ל. הלכת להביא סכין? כמוך כמי שגמלה בליבו החלטה לחתוך חיים. לא מעניין אותי מה חשבת בתוך ליבך השחור, כי מה שמעניין אותי זה האפקט.
הרפורמה המשפטית הדרושה לנו יותר מכל היא פירוק הפרקליטות מכל הנאורים שמאכלסים אותה, והקמת גוף אכזר לרשעים שייתן משמעות למלאכת אכיפת החוק
אני לא מוכן, אם כבר מתייעצים איתי, שבני נוער נוספים שמדגדג להם לדקור יבנו על מערכת ההקלות הרופסת של הפרקליטות. להפך, אני רוצה שבקבוצות הווטסאפ של נערי הציצית והכיפה־בכאילו יעבור גזר הדין הנורא שהנער יקבל ויזעזע אותן. שיהיה זה גזר דין שייקח ממנו את כל ימי צעירותו וישחרר אותו רק לקראת גיל 40. האמת, הייתי מעדיף עונש כמו באמריקה, 300 שנה כזה, אבל הדרך לשם ארוכה.
הרפורמה המשפטית הדרושה לנו יותר מכל היא פירוק הפרקליטות מכל הנאורים שמאכלסים אותה, והקמת גוף אכזר לרשעים שייתן משמעות למלאכת אכיפת החוק. עד אז, נמשיך ככה, אל התהווווווום.
