כשאני קם בבוקר ומתלבש, והשמש לי שולחת ברכת שלום, אני יוצא למרפסת עם קפה קטן ובוהה בעציציי, להתרגל ליום החדש. אני יכול לבהות בעציץ שעתיים, בעץ אפילו יום. מדמיין את צמיחתם, מתחבר לקיומם.
והנה ממש אתמול, כשבהיתי בעציץ שקיבלתי ליום הולדת, ראיתי אותה – אוכמנייה. אחת. ירוקה. קטנה. וואו. מעכשיו אני בוהה בה עד שתבשיל, בטח חודש. יותר טוב מנטפליקס, פי אלף מתגמל מפייסבוק. אם בא לכם לעשות משהו ביחד, מוזמנים להתבונן איתי באוכמניה. בקרוב היא תתחיל לזחול.
