האם אני אוהב להזמין דברים מחו"ל באינטרנט? כן! האם אני אוהב לשלם מכס ומע"מ על הקניות שלי? לא! האם אני מעדיף לקנות בזול על פני לקנות ביוקר? כן! האם אני חושב שהמהלך של שר האוצר להגדלת הפטור ממס למוצרים מחו"ל ל־150 דולר הוא נכון? לא ולא.
למה? כי אני נשמה, ובתור כזה, אכפת לי מאנשים שגרים איתי במדינה ומקיימים עסקים קטנים שיתחסלו לחלוטין, כי פשוט לא יהיה משתלם לקנות מהם.
תגידו – שיורידו מחירים. אגיד לכם – הם לא יכולים. הוצאות הייצור כאן גבוהות פי כמה מההוצאות במזרח. תגידו – שילכו לעבוד במשהו אחר. אגיד לכם – גם אתם רוצים שאיזה סיני שמרוויח דולר ליום יחליף אתכם? ככה נראית הערבות ההדדית שלכם? פויה. לא.
אני רוצה שבמדינה שלנו יהיו כל מיני בעלי מקצוע, שעסקים יחיו בכבוד, ששושלות משפחתיות בתחומים כמו טקסטיל, ריהוט, צעצועים, ועוד ימשיכו להתקיים. זה חלק ממארג בריא של חברה. לא בריא לחברה להוציא למיקור חוץ את כל הייצור שלה, ולייבש את כל העוסקים במלאכה כאן.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא אירוע מורכב. מצד אחד, תנופת הבנייה שלו ביהודה ושומרון נהדרת בעיני, הוא מצליח לעשות מה שלא נעשה פה אף פעם. מאידך, תמיכתו בחוק ההשתמטות הבזוי תחסל אותו פוליטית בעיני, ומהלכיו במשרד האוצר חלקם טובים, ויעידו הרזרבות המשוגעות שלנו, וחלקם גרועים לתפארת, ראו חוק הרווחים הכלואים שחיסל אלפי עסקים קטנים במדינה, ואלה שלא חוסלו יחוסלו עכשיו עם הורדת המס הזאת.
בכאב לב וכיס אני אומר – לבטל את הפטור על קניות בחו"ל לגמרי. שהתחרות תהיה אמיתית ולא מפלה. למען אחיי אני מדבר פה, ומוכן לשלם. ואתם?
אנחנו מדינת אי. לא במובן הגיאוגרפי, במובן התרבותי־מדיני. בזמנים טובים יש לנו קשרים טובים ומזינים עם העולם, אבל יש זמנים רעים. היו ויהיו. אנחנו חייבים לשמור את האופציה לספק את רוב הצרכים שלנו בעצמנו, לתקופות ארוכות.
זה מתחיל במזון ועובר דרך מוצרי בסיס אחרים כמו ביגוד והנעלה. הכחדת תעשיות שלמות כדי לקבל רווח מיידי בבחירות הקרובות משולה לאכילת הזרעים באסם במקום לזרוע אותם לשנה הבאה. ואגב, כל הניתוחים מראים שממש בקרוב סין תקרוס כלכלית, המודל של עבודה זולה לא עובד להם יותר, ואז מה?
בכאב לב וכיס אני אומר – לבטל את הפטור על קניות בחו"ל לגמרי. שהתחרות תהיה אמיתית ולא מפלה. למען אחיי אני מדבר פה, ומוכן לשלם. ואתם?
