בטח כבר יצא לכם לשמוע שרעייתי ואני נפרדנו לדרכינו. למה? ממש לא עניינכם. אבל אני מתכוון להשתמש באירוע המבאס הזה כדי לדבר על נושאים שקשורים לפירוק יחסים, לגירושים, לילדים, לעורכי דין ולכל מה שנוגע באזור הנפיץ הזה של משפחה שמשנה צורה, ולנסות להמתיק מעט את הגלולה המרה הזאת.
אחד הדברים שאני הכי שמח שעשינו – רעייתי עד לפני רגע, שאני עדיין מתקשה לקרוא לה גרושתי – ואני, זה לחתום עוד לפני זמן רב, כשהכל היה בסדר, על הסכם שמסדיר את כל מה שקורה בינינו כעת. הלכנו אצל עורכדינית, לא מהסוג שנתקלים בו בזמן גירושים חלילה, ועוד נרחיב את הדיבור על אלה, אלא לגברת שמתמחה בהסכמי ממון וייפויי כוח מתמשכים וכל כיוצא באלה דברים משעממים שקשה מאוד להתגייס לעשות בזמן, אבל יש בהם ברכה כשמגיעה השעה.
החלטנו אז, כשהיה קל להגיע להבנות, איך יתחלק רכושנו, מי יישאר בבית ומי יעזוב, איך ייראו הסדרי השהות של הבנות, איך יהיה החינוך שלהן לשנים הבאות, עם מי יתחתנו, ומה נלבש לברית של הנכדים. כל מה שאפשר לסכם מראש, סוכם ברוח טובה ובנדיבות מלאה.
והנה הגיעה השעה לשלוף את ההסכם מהניילונית ולהתחיל ליישם. ברוך השם. בשעה המורכבת הזאת, לא צריך לחשוב על הכל מהתחלה. לא צריך לערב יועצים עוינים, אין סיבה להסיח את הדעת מהזירה המרכזית שבה אנחנו מתמודדים עכשיו, זירת השמירה על פירות בטננו. אנחנו האחראים דאגנו לפני כמה שנים לאנחנו המבולבלים והעצובים של עכשיו. מתנה מהעבר שערכה לא יסולא בפז.
אני יודע שזוגות צעירים שעומדים לפני חתונתם רואים לעיתים בחתימה על הסכם טרום־נישואים הבעת אי־אמון ביחסים, המאמינים בעין הרע חושבים שהם נותנים לה דריסת רגל בחייהם, אבל אלה מחשבות בלתי בוגרות ולא אחראיות. במו עיניי אני רואה זוגות שקורעים זה את זה לעת פרידה ולשנים אחר כך, ומזמברים לילדים שלהם את החיים לתמיד, וגם לעצמם.
אם אתם נשואים, אם אתם מכירים זוג שעומד להינשא, גשו נא לעורך דין מאיר פנים של חוזים, שימו הכל על השולחן ותחתמו עכשיו, כשאתם בטוב, על מה שיבטיח שגם אם יסתיימו, חלילה, ימי הקשר שלכם, זאת לא תהיה ההתחלה של מלחמת עולם, אלא התחלה של התפתחות שלכם כבני אדם.
