יש מגמה ברורה של הקטנת אותיות גלובאלית. פעם היו אותיות קטנות רק בתחתית חוזים בעייתיים, היום זה בכל מקום. בתפריטי מסעדות, בהוראות שימוש של מכשירים, בעלוני תרופות, ועוד היד נטויה.
תגידו- ברנש, זה לא שהאותיות קטנות, אתה מזדקן. אומר לכם- חס ושלום. אמנם מתבגר, אבל כבר לפני כעשור עשיתי ניתוח לייזר גם לרחוק וגם לקרוב, והריני לא זקוק למשקפיים כלל, גם לא בקריאת עיתון. זאת תופעה אמיתית.
בדקתי בשבילכם את העניין ואכן, המחקרים מראים שזה המצב האובייקטיבי. הסיבות הן רבות ונעות בין הרצון לחסוך בנייר, הכבדה ההוראות הרגולטריות על יצרנים בקשר למה שהם כותבים ודרישה לטקסטים ארוכים, ריבוי שפות בעלונים לצרכן, וגם מחשבה אצל יצרנים שמי שרוצה לקרוא כבר ימצא דרך, משקפיים, זכוכית מגדלת או כמובן, צילום בטלפון והגדלה, שזה מה שכולם עושים היום.
הנה היום ממש, מכשיר הקרח שלי השתבץ. בלעדיו איני יכול לעשות את הדבר המוזר הזה שאני עושה כל בוקר, טבילת הפרצוף העתיק שלי בקערת מי קרח, סגולה לבן זכר. מיד פתחתי את ספרון ההוראות, ולא משנה כמה התאמצתי, לא יכולתי לראות מה התקלה ומהו פתרונה. אפילו כשצילמתי בטלפון, האותיות היו כה קטנות שהעדשה סירבה להפוך אותן למשהו קריא. בא הטכנאי ותיקן מה שיכולתי לתקן בעצמי בחמש דקות. יצא שכר החיסכון בפונט בביקור טכנאי על חשבון החברה. לא בטוח ששווה את זה.
גם במסעדה אליה הלכתי בשבוע שעבר לא יכלותי לראות מה נותנים. נאלצתי להשתמש בעיני הבז של אחת הבנות כדי שתקרא לי, והרגשתי תרח. לא הבנתי, אני משלם, ואני לא יכול לקרוא את התפריט. זה והדרת עיני זקן? זאת התחשבות? מה העניין הזה בכלל?
שמים עלינו עין. לא סופרים אותנו, האנשים שעברו את גיל חמישים, ממטר, וגם לא מעשרה סנטימטר. זה מעצבן ברמות. אגב, בכמה מדינות באירופה כבר הבחינו בנימול הכתב והוציאו הנחיות לגודל מינימאלי לאותיות בעלוני משתמש למיניהם, גודל 7 נקודות, שזה בערך פי 7 ממה שמקובל היום. הייתי עובר לגור באירופה רק בשביל זה, אבל לא בא על האנטישמיות אפילו אם אוכל לקרוא את הוראות השימוש בה.
תנו לנו אותיות כמו פעם. לא של קידוש לבנה, של קידוש יכולת הקריאה.
ממש ממש נשמח ונודה לכם מקרב לב.
ציור: משה בנימין
