עלבון

בטח קראתם את הדו"ח המדכא של מבקר המדינה על קריסת שירותי בריאות הנפש מ-7 באוקטובר עד הרגע. אם לא קראתם, הנה שירות תמצות מיוחד, שתהיו בעניינים:

1. עד שלושה מיליון ישראלים נמצאים במצב פוסט־טראומה כזה או אחר.
2. אין מי שיטפל בהם.
3. שירותי בריאות הנפש של המדינה אינם יכולים לתת מענה לכמות הפונים הענקית.
4. החלון לטיפול בטראומה הוא כחצי שנה לאחר שהיא מתרחשת, אבל התור לקבלת טיפול עומד על כשמונה חודשים.
5. יש מתנדבים במקום מטפלים, אבל אף אחד לא מפקח עליהם.
7. בלגן אטומי.

כל זה לא מפתיע. מי שקרוב אצל שירותי הנפש של המדינה יודע שעוד לפני השבעה המצב היה זוועות. השכר הנמוך עד עלבון שמשלמות קופות החולים לפסיכולוגים שמוכנים לעבוד אצלן לא מושך אנשים טובים, או אנשים בכלל, כדי למלא את המשרות המוצעות. אשתי למשל, כפרה עליה, עובדת כפסיכולוגית מתמחה באחת מקופות החולים. חמשת אלפים וחמש מאות שקל בחודש. ברור שבשנייה שתוכל לעזוב ולפתוח קליניקה, זה מה שתעשה. והפציינטים שלה, מהנובה, מהלחימה, מהחטופים, יצטרכו לחפש מישהי או מישהו אחר, שגם הם כנראה באים לרגע ועוד שנייה הולכים.

בישראל חסרים מטפלים, ויהיו חסרים עוד בשנים הבאות עלינו לרעה. העם סובל, שרוט, הלום, ואין מספיק פסיכולוגים ופסיכיאטרים. אחת הסיבות למחסור הוא תהליך ההכשרה המטורף שצריך לעבור בשביל להיות משהו שמתחיל בפסיכ. מבחני הקבלה של פסיכולוגים הם בעיקרם מבחנים בסטטיסטיקה ברמות הכי גבוהות, שבינה לבין הבנה בנפש האדם אין כל קשר. המון מטפלים ומטפלות פוטנציאליים לא מצליחים להיכנס למקצוע, כי שיטת הסינון בכניסה מרושעת ואנכרוניסטית. תפתחו כבר, תקבלו כל מי שיש לו לב במקום הנכון, ולא מי שיודע לעשות חישובים סטטיסטיים משונים.

עוד אומר המבקר – המוני מתנדבים מילאו את השורות החסרות של המטפלים המקצועיים, אבל על המתנדבים הללו אין בקרה. לא טוב. בתור מתנדב כזה, שלקח על עצמו לתמוך בקהילות פגועות באמצעות לימוד רוחני, אני רק מבקש לומר למבקר – אני ועוד רבים אחרים עושים מה שאפשר כדי להקל ורואים ברכה עצומה בפועלנו. מול עיני אנשים חייכו את החיוך הראשון שלהם מאז שפרצו לביתם מחבלים, אז עם כל הכבוד לפיקוח, קודם כל קצת הכרת הטוב. תודה.

לפנינו תקופה ארוכה של החלמה, אבל לא משנה כמה מטפלים יהיו, לפני שהשלטון יתחלף לשלטון בריא בנפשו, לא יזוז פה כלום. את זה המבקר שכח לציין. אולי כי הוא חלק מהמחלה.