רדיו

הכי אני אוהב רדיו. מכל סוגי העשייה בתקשורת שזכיתי לעשות, רדיו היה תמיד ונשאר אהבתי הגדולה. ענקי הרדיו של שנות ה־70 משכו אותי אליו, ומשעה שזכיתי להיכנס להיכלו של הרדיו הישראלי, הזמן המיוחד הזה כשאני יושב מול מיקרופון ונותן לזרם ההכרה שלי לנבוע, הוא הזמן הכי מענג שיש לי בחיי המקצוע והתחביב.

המרחב הפצפון בין השפתיים שלי למיקרופון הוא העולם שבו מתרחש הקשר שלי עם עצמי ועם המאזינים. קרוב מאוד. כמה שיותר קרוב יותר אמיתי, בלי מסיכות והעמדות פנים. מה שאתה שומע זה מה שיש.

הרדיו גוסס. מה שהורג אותו הוא הפודקאסט, שזה גם רדיו, אבל לא בשידור חי אלא בהזמנה. וזה ממש משמח שהמדיום הזה שחדל לחדש ולהמציא והתמסר כמעט כולו לפטפטת אקטואלית בלתי נגמרת, לא עבר מהעולם אלא המציא עצמו מחדש ולמעשה חוזר אל הרדיו של פעם, זה שנעלם, עם התוכניות על כל מיני נושאים, ותסכיתים, מחזות רדיו כאלה, וראיונות עומק, ומנחים יודעי עניין. הרדיו עבר דירה לאפליקציות של פודקאסטים. מקווה שכבר התחברתם. כמעט לכל אדם במדינה יש היום פודקאסט. חלקם מעולים, השאר ניסיונות יפים.

אני ממש אוהב לנהוג למרחקים עם פודקאסט טוב. מישהו שמעניין אותי שעה רצופה, לוקח אותי לעולם שאני לא מכיר, מלמד אותי, מצחיק אותי, מפנק אותי בפינוקי דעת. מתאים לי. מתאים גם למשפחה הנוסעת איתי לעיתים ברכב. מקשיבים לפודקאסט ולומדים יחד. חוויה משדרגת הורות.

ומה נשמע? או. יש לי המלצה. יש הרבה פודקאסטים מצוינים, לא אתחיל למנותם פן אעליב מאן דהו. מה שאני הכי אוהב לשמוע זה את דורון פישלר, בפודקאסטו "התשובה". תשמעו, זה פשוט מרנין לב. האיש עונה לשאלות ששואל הציבור, ומרחיב את התשובה לתוכנית שלמה המספרת את הסיפור הרחב של העניין. למשל, בפרק על "איך לנצח באבן, נייר ומספריים" הגענו לסין, שם נולד המשחק כ"חילזון, צפרדע, עקרב" ולמדנו על מחקרים מתמטיים בשאלת המשחק הזה, ושיחקנו מולו, ומה לא. הפישלר הזה הוא אמן רדיו שלא שמעתם כבר שנים פה. קול חדש ומגניב. מדבר לכל הגילים בו בזמן ומצליח ללמד ולבדר בו בזמן. כל מי שהמלצתי לו, הודה לי. הודו לי גם אתם. פישלר, שלח צ'ק.

אני מתבונן בזירת הפודקאסטים הרותחת ומתלבט אם לקפוץ פנימה או להישאר באולפן הרדיו, להיות זה שמכבה את האור. יש פודקאסט מעולה על קבלת החלטות. אאזין ואחליט.