שובן של ההפגנות לקפלן הוא דבר נורא בעיניי. לא שאיני מבין את הרגש, אבל בעיניי זה ממש לא הזמן. נכון, נתניהו אומר בריש גלי שאין בכוונתו לא להתפטר ולא ללכת לבחירות, אלא רק בעוד כמה שנים. אבל עם כל הכעס על המשך התרכזותו רק בעצמו, תמיד רק הוא במרכז, לו הדבר תלוי בי ההפגנות יכולות לחכות עד סוף המלחמה, בתקווה שאכן יהיה למלחמה הזאת סוף טוב.
ההסתייגות שלי מהחזרה להפגנות היא קודם כל מצד התועלת. כל מה שישיגו עכשיו המפגינים זה חידוש שיח השנאה, האלימות והפילוג. כל השחקנים בטרגדיה הישראלית ישובו לתפקידים שמילאו לפני 7 באוקטובר, כאילו לא הבנו כבר שרק באחדות יש לנו תקומה. המחאה גם תזלוג חלילה אל שורות הלוחמים בעזה, וגם תכרסם ברגשות הטובים שעלינו לתת למשפחות הנופלים והחטופים. הם העיקר עכשיו. לא שום מחאות.
ביבי הוא נרקיסיסט. הוא לא המנהיג העולמי היחיד הלוקה בתסמונת הזאת, גם טראמפ, פוטין, ארדואן, בולסונרו ואחרים. האבחון אינו שלי, אלא של פסיכולוגים מובילים, כולל הפסיכולוג הראשי של צה"ל בדימוס, ד"ר ראובן גל.
המאפיינים של מנהיג נרקסיסטי הם מחשבות גדלוּת, התמקדות בטובת עצמו, לקיחת קרדיט על הצלחות והאשמת אחרים בכישלונות. מוכר? כמו כן המנהיג הנרקיסיסטי נעדר רגשות "רכים" כמו אמפתיה, חמלה ורגישות לזולת. שוב נשמע מוכר? ביבי עונה לכל הפרמטרים. כמה מרענן היה לראות את מגוון הרגשות שהפגין דווקא ג'ו ביידן עם משפחות החטופים, לעומת החמיצות שמפגין ביבי, שבקושי חיבק מישהו מתחילת המלחמה, שלא אמר אף מילה רכה, שלא הזיל אף דמעה, שלא נשבר לרגע.
אחרי המלחמה נצטרך פה אדם שחושב על טובת הכלל לפני טובתו. נהיה חייבים אדם בעל יכולות תקשורת בין-אישית אחרות לחלוטין מביבי. העם הזה פצוע, רק מנהיג בעל יכולות ריפוי יוכל להרים אותנו בחזרה. רק מנהיג מחבק, מתעניין בזולת, רגיש וחומל יוכל לגרום לנו לשים את כל המטענים הרעילים בצד, ולהתחיל מהתחלה. האם יש כזה אדם על הספסל כעת? ויותר חשוב – האם יש אדם כזה במחנה הימין? אני לא יודע, ובוודאי שכל עוד ששלטונו של נתניהו נמשך, אדם כזה לא יוכל להתגלות.
ועוד מילה – להפגנות לפני השביעי לא הלכתי. חשבתי שהן מזיקות יותר ממועילות. אם ביבי לא יילך לדרכו בתום המלחמה, אני מתחייב להתייצב ולעשות הכל, כולל הכל, כדי שיפנה את מקומו. בביצה הישראלית הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה נרקיס.
