אזהרת עמדה מורכבת לפניכם. אם אתם חושבים שחור-לבן, דלגו לטור הבא. אני רוצה להגיד משהו על נישואי תערובת. אני עדיין נמצא באמריקה, ואני פוגש הרבה ישראלים שהתחתנו עם נשים אמריקניות, לא יהודיות, ואם בהתחלה זה נראה רעיון טוב במיוחד, אז בחלוף השנים וכשהנישואין עלו על שרטון וחס וחלילה הגיעו לגירושין, מסתבר שהעסקה הזאת היא בין הגרועות שיש בעולם.
אני מזהה את המבט הזה, של גברים ישראלים שניגשים אליי לספר לי על גורלם המר, איך הם התחתנו עם גויה מקומית, והביאו ילדים, ואז הגיעו הגירושין, וכבר אין אהבה שתחזיק אותם בניכר, אבל יש ילדים ואי אפשר לחזור לארץ, והבן אדם לכוד בחוץ לארץ, מת לחזור הביתה ולא הסיבה שאמרתי שאני מביע עמדה מורכבת היא שאני בעצמי עורך טקסי נישואין לזוגות מעורבים, ולכל דורש. אני לא רואה את עצמי כשומר הסף של עם ישראל או של היהדות או של משהו. כשבא אליי זוג אני לא מפשפש בציציותיו, אני רק נותן שירות של עריכת טקס משמח, וכל השאר לא באחריותי.
אני מבין שאת כל התהליך של החלטה על נישואין מורכבים הם כבר קיבלו, וזה לא משנה בכלל אם אני בעד או נגד – האירוע כבר יוצא לדרך, ולי לא נותר אלא לקדש מתחת לחופה ולהתפלל בלב שלא יקרה להם מה שקורה לכל כך הרבה זוגות מעורבים. כי זה ממש דבר אחד להתגרש כשהילדים גרים באותה עיר ובאותה שכונה כמוך, והסדרי הראייה הם סבירים, וזה ממש משהו אחר לנהל משפחה מפורקת בשתי מדינות שהמרחק ביניהן הוא לפחות 11 שעות טיסה.
ואני מרגיש שלא רק סביב עניין התערובת, אלא בכלל, בכל עניין קשירת הקשר לחתונה אנשים לא חושבים מספיק, לא חוקרים מספיק, לא מתייעצים מספיק, הרבה פעמים קופצים אל תוך העגלה הנוסעת של הקמת משפחה מטעמים חולפים כמו התאהבות, אינטרסים או כסף, ולא חושבים על התרחישים הפחות נעימים, ואיך הם ינוהלו אם חס וחלילה יקרו.
אז אדוני הקורא, אם יש לך רומן עם איזו מדיינית, מארצות הים, תחשוב טוב מה ייקרה כשהאהבה תפרח דרך החלון, אבל אתה תקורקע למדינה שאינך שלך ותצטרך לחיות חיים שלמים מנותק מהתרבות שלך, בשביל הילדים שלך, שגדלים להיות בני עם אחר. אני אומר – לפעמים צריך להגיד שעם כל הרצון וכל האהבה זה פשוט בלתי אפשרי. היה כיף, תודה רבה, ועכשיו נתחתן בארץ ישראל.
