אמר הרמטכ"ל היוצא, הרצי הלוי, "אין לי ברירה אלא לפרגן לחמאס על ההונאה שעשה לנו". כששמעתי את ההקלטה הזאת, ישר חשבתי: אתה, כבוד ההרצי, דופק לי עכשיו הונאה על הונאה. לא, אדוני, חמאס לא הונה אותנו – הקצונה הבכירה הונתה אותנו, ואת עצמה.
יצא לי לדבר השבוע עם הפסיכולוג עופר גרוזברד, שזומן לשבת בתור יועץ חיצוני לקהיליית המודיעין לפני האסון. הוא מדווח שהתריע בכל דרך שהיתה לו שדרך החשיבה של הקצינים האמונים על המודיעין לא קשורה למציאות אפילו בחוט דק. שכל הסגל הבכיר דובר אשכנזית, חושב מערבית, מאמין בניצחון השכל על הרגש הדתי, לא מבין שיש תרבויות אחרות שמתנהלות אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים. הוא התריע, והם חסמו אותו, לעגו לו, לא אפשרו לו להגיע לדרגות היותר בכירות. הוא חזה הכל בדיוק מצמרר, והם נחרו עליו בבוז.
ניתן לומר שהקצונה הבכירה יכולה היתה לדעת בקלות מה האויב זומם, רק מהתבוננות פשוטה מהחלון על המתרחש. אבל זה היה דורש פעולה, וכל שכבת הדרגות הזאת השמינה שכלית, והעדיפה חיי רגע נוחים על פני מתן מענה לאיומים. כך הונו הקצינים גם את דרגי קבלת ההחלטות שמעליהם, כשלא מסרו להם את כל החומר – לא מטעמי בגידה, אלא מטעמי עצלנות רקובה – גם את הציבור, גם את עצמם וגם את כפופיהם, שחשבו שבאמת יש שם אנשים אחראים.
לכן, אדוני הרמטכ"ל היוצא, עם כל הכבוד הענק שאני רוחש לך, לאחריותך, לביצועיך אחרי האסון, ליכולתך להמשיך לתפקד באירוע שאחרים היו נכנסים לדיכאון סופני אם היה מוטל עליהם – אתה ממשיך לעשות הנחות. חמאס לא הונה אותנו, הוא הראה לנו כמה פעמים בדיוק מה בכוונתו לעשות. אנחנו שכנענו את עצמנו שהכל אבו־עלי, כדי להמשיך להתכרבל בשמיכתנו המעופשת מרוב שביעות רצון עצמית.
ואיך עושים שזה לא יקרה עוד פעם? ועדת חקירה הכרחית ומייד. ועד שתקום, ועד שהסרבן הגדול יתרצה או יוזז או משהו, אין למנות לאף תפקיד נוסף אף אחד שלגביו יש עדויות שלא פעל כנדרש, זה שלב א'. שלב ב' הוא העמדה לדין של כל העצלנים. עד שקצינים בכירים לא יישבו בכלא, דור חדש של קצינים ישמין בדיוק באותו אופן. חייבת להיות סנקציה מפחידה מספיק כדי לשמור אנשים ערניים, כדי שמה שרואים במשקפת יגבר על מה שרואים בדמיון.
