רצף הפעולות המבריקות של צה"ל נגד חיזבאללה לא הותיר לסת אחת במקומה. כולן נשמטו. לא מכיר אחד ואחת שלא שאלו "איפה הייתם כל השנה האחרונה עם כל היצירתיות המופלאה הזאת? הביצועים המדויקים? המודיעין הרנטגני? למה נתתם לנו לחשוב שאנחנו הולכים להפסיד במערכה הזאת?"
ועם כל זה, טוב שהתעוררתם. לא יודע מי בדיוק התעורר, מי לקח את העניינים לידיים, מי הפסיק להפריע. לא משנה מי, העיקר שרוח ששת הימים שבה לפעום, הביפרים התפוצצו, מכשירי הקשר אחריהם, ואז הטיל לתוך המרתף של כל מפקדי הטרור. מושלם.
ועם כל זה, תחושה קלה מתגנבת ללב, מה עכשיו? פוצצנו, השמדנו, חיסלנו, הפתענו, מה הצעד הבא? רמת הריגוש כל כך עלתה, שחצי יום שעובר בלי איזו הברקה מסרטי הפעולה הכי ביוקר שצולמו אי פעם, ותחושת שעמום קלה מתחילה להשתלט. לא קורה כלום. בשביל זה שילמנו כרטיס? יאללה, חברים בבור, תנו אקשן.
איפה הכוחות היורדים מנחתות בצפון לבנון ומאגפים את האויב? איפה הרחפן דמוי זבוב שמצליח להיכנס לבונקר של נסראללה ולהתפוצץ לו על הטורבן? אין לי את כל הזמן, חברים. שעשעו אותי.
ובמקביל, חשבתי לי, וכבר הקמתי מפעל לנושא, על סרטי המצח של עכברושי חיזבאללה וחמאס. מה יקרה, למשל, אם במפעל שלי ניקח את סרטי המצח האלה ונספיג אותם ברעל מסוג ארסן? במקביל נעצב סרטי מצח עם הדפסה חדשה ונחלק למשפיענים באמריקה, שישמחו ללכת איתם בקמפוסים.
מאמריקה האופנה החדשה תגיע בחזרה לכאן, אויבינו ישמחו להדהד את הטרנד, ואז יגיע משלוח של סרטים כאלה, מורעלים, במשאית סיוע שדודה. הסרטים יחולקו, ולאט־לאט, לאורך שבועות, יחדור הרעל הקטלני למוח העקום של בני השטן, וכשהם יתחילו למות כבר יהיה מאוחר מדי. עבורם.
ואם כבר מדברים על זה, מתברר (כך על פי חלק מהדיווחים בתקשורת) שמי שהגתה את עניין הביפרים היא קצינת מודיעין צעירה, פחות מ־30 גילה. לא גבר מבוגר מלא חשיבות עצמית. אישה. וזה הזמן לרענן את כל שדרת מקבלי ההחלטות, ויושבי הוועדות, וטרחני הקבינטים – באנשים צעירים, ובנשים יצירתיות. מה המבוגרים יודעים לעשות ראינו. משעמם. תנו לנו דם חדש ומוחות מבריקים. גם בכתיבת הטור הזה לא יזיק רענון. בקרוב ממש.
