מודי

בשנותיי הארוכות בתכנית הבוקר פגשתי וראיינתי את מודי הרבה פעמים. הוא אחד מכמה ממש בודדים שלמראה שמם ברשימת האורחים בערב קודם, כבר חיכיתי לבואו. ידעתי, לא משנה על מה נדבר, יהיה לי מעניין, האיש מולי הוא שחקן פינג פונג תקשורתי מיומן, השיחה תזרום, הידע עמוק, השפה עשירה, הקול נעים ומוכר, הניגון בדיבור שייך רק לו, איטי ומתפנק כזה, תמיד בחיוך.

אהבתי את הסדרות שעשה עם שותפתו ענת זלצר. תולדות תל אביב, תולדות ההומור הישראלי, תולדות הקיבוץ, פחות אהבתי את תולדות הסכסוך הלאומי פה, במדינת היהודים, וגם חלקתי איתו את ביקורתי. הוא לא התרשם במיוחד מהטיעונים.
מודי בעיני הוא מנחה סרטי התעודה הטוב בישראל, בפער. לגבי ספורט לא יודע, לא כל כך צופה. אומרים שגם. איש לא עשה תעודה כמוהו קודם, מי יעשה עכשיו?
מי ידע שבסדרה על תולדות התקשורת הישראלית שפעם תעשה יוזכר שמו של מודי בר און בין ההולכים לעולמם בטרם עת. אנחנו בדיוק אותו גיל, 59, ואני מרגיש שזה לא זמן למות. יש עוד עלילות בקנה, משחקים לפרש, סדרות לתת מתנה לעם ישראל. כואב.
כל פעם שהיה בא לאולפני על הבוקר, היה יוצא בפרסומות לסיגריה. בתור צדקן ידוע הייתי אומר משהו, אולי די כבר מודי, והוא תמיד הודה בחולשה ובאי יכולתו לנצח אותה. ואני לא האונקולוג שלו, אבל העישון בטח שיחק חלוץ מרכזי במשחק הזה. מחר יום ללא עישון. יום טוב להתחיל, גם לזכרו.
תנוח בשלום מודי, חבל שאי אפשר לשדר בחי מהעולם הבא, בטח היה כיף לשמוע. היית מאלה שיש רק אחד כמוהו, חד פעמי, משאיר מורשת וחותם. שמח שיצא לי.