לא מדברים על עוד קונספציה שמוטלת מתה על הרצפה: התפיסה שלפיה רק אנחנו שולטים באוויר בעזרת חיל האוויר שלנו. להם יש יבשה וקצת ים, אבל השמיים הם שלנו. והנה, בזמן קצר ביותר התחילו לזמזם בשמיים כל מיני כלים אוויריים בלתי מאוישים, רחפנים וכטב"מים – בנחילים. ומיום ליום הם משתכללים, מסגלים לעצמם יכולות נשיאת תחמישים, עולים גרושים ובאים בהמונים.
באוקראינה נבנו בשנה האחרונה כמיליון כלים כאלה. בלי F-35 ומיליארדים עבור כל מעופף. כמה מאות דולרים – וזה טס, ותוקף, ומתפוצץ, ולא שב לבסיסו בשלום, כי יש עוד ממנו.
כללי המשחק על החיים שלנו השתנו. גם לאויב הכי תימני יש כלי טיס המסוגלים לפגוע בנו קשות. ולא צריך קורס טיס של שנים, מספיקים ג'ויסטיק ומסך – וטסים. ראיתי סרטון של בני נוער אוקראינים, המפעילים רחפנים מתאבדים ופוגעים בטנקים רוסיים בעזרת משקפי מציאות מדומה ומחשב. עולם חדש, ולאו דווקא כזה שבא לי להיות חלק ממנו. ונשאלת השאלה – האם אנחנו עושים הכל כדי לא להתעורר בוקר אחד למתקפה של רבבות כלי טיס עוינים, שאפילו לא צריכים להרים את הגדר עם שופל, אלא פשוט עוברים מעליה, ואין מה לעשות מולם?
בפגישתי השבועית עם הרמטכ"ל הצעתי לו להקים רשת מעל לכל המדינה, כמו רשת לולים כזאת, שתעצור כל מתקפה. הוא הנהן לעוזרו, ושני חיילים נכנסו ללשכה וגררו אותי החוצה. הבנתי שזה לא יקרה. ועדיין, מכיוון שנראה שהמלחמה הגדולה בפתח, אני שואל – מהי כיפת הברזל הבאה? איך ניירט את כל הצרעות האלה במעופן בעלות נמוכה וביעילות נהדרת?
התשובה היא לייזר. יירוט באמצעות לייזר עולה גרושים, ושורף כל מזיק מעופף במעופו. כמו מטקה נגד יתושים. בזזזט. אבל אומרים לנו שיש עוד כמה חודשים עד שזה יהיה מוכן. לא, אנחנו אומרים, אין לנו כמה חודשים. מקסימום שבועות, אולי ימים. ומעל לבמה מכובדת זאת, אני מפציר במפתחים ובפועלי הייצור ובכל מי שקשור – אין יום ואין לילה, אין שבת ואין חג, אין משפחה ואין חופשה. תנו לנו מערכת שמנטרלת את הרחפנים של האויב במעופם כבר מחר. יש להסיט תקציבים לפרויקט הזה, לוותר על מטוסי קרב יקרים שיעמדו על מסלולים מופצצים ללא יכולת להמריא, ולהשקיע הכל בלייזר. מה שעובד על שערות ועל נימים ברגליים, יעבוד גם על חיל האוויר בשקל של האויב. ולצמיתות.
