לפני 21 שנים ביקש ממני אבי, חברי מילדות שעמד להינשא לבחירת ליבו אז, עינת, שאערוך עבורם את טקס הנישואים. מכיוון שטקסים אני מחבב, ואת אבי עוד יותר, ישבתי ויצרתי טקס במיוחד עבור הזוג הצעיר.
הקהל שהיה בחתונה ההיא הפיץ את השמועה שיש טקס מסוג אחר, ותוך זמן קצר התחילו להגיע עוד הזמנות, ועוד חתונות ועוד זוגות מכל הסוגים, ועריכת טקסי חתונה נעשתה אחד מעיסוקיי הקבועים. הזוג שהשאתי אז לא שרד את משברי הזמן, אבל הטקס כן, ועד היום אני עורך אותו פה ושם.
למה אני מספר את כל זה? כי השבוע זכיתי לערוך טקס כזה בגרסתו ההלכתית, יחד עם הרב יוסף ארביב, לידידי היקר ברוך בן יגאל ולבחירת ליבו דניאלה אפריאט. אם השם רק מצלצל לכם מוכר, אז ברוך הוא אבא של עמית ז"ל, חייל גולני שנהרג בפעילות בכפר יעבד כשפלשתיני זרק עליו מהגג אבן שפגעה בראשו.
את ברוך פגשתי בתוכנית הבוקר, באמצע ימי השבעה על עמית, ואחר כך הוא הפך למרואיין קבוע סביב כל מפעלות החסד שהקים לזכרו של בנו האהוב יחד עם רעייתו לשעבר נאוה, שנכחה בחתונה. האיש הזה תמיד עשה לי משהו בלב. העצב התהומי מחד, והבחירה שלא לשקוע לתוכו ולהיות בעשייה מאידך, העלו בי כל פעם את השאלה איך אני הייתי נוהג לו הגורל הלם בי כך, האם הייתי בוחר בחיים או שוקע אל מעמקי הדכדוך לעד.
ואז עידו סלומון מערוץ 12 עשה עליו כתבה, ובה ברוך ביקש למצוא אישה שתביא איתו אח לעמית, שהיה בנו היחיד. אלפי נשים פנו. חלפה שנה תמימה עד שברוך הגיע להודעה מדניאלה, אבל משהגיע – משהו בליבו זז. הם נפגשו לקפה ורוגלך בבית קפה בבית שמש, ושם ישבו ודיברו ארבע שעות, שעברו כהרף עין. מהרגע הראשון היה ברור לשניהם שיש פה חיבור יוצא דופן, ולמרות הפרש הגילים הניכר ביניהם, 25 שנה בלי עין הרע, יש חיבור נשמתי חד־פעמי.
אז השבוע עמדנו תחת החופה – ברוך ודניאלה ההרה, שעד שאתם קוראים את המילים האלה אולי כבר ילדה – וזכינו לקיים את צוואתו של עמית שביקש מאביו להינשא שוב בהודעה קולית ששלח לו טרם מותו. וזאת היתה החתונה הכי שמחה והכי מרגשת שזכיתי לערוך מאז הטקס ההוא לפני 21 שנה. ברוך בחר בחיים, ואני זכיתי להיות לצידו ברגע הזה. איך טקס מתגלגל, איך החיים בישראל מתגלגלים. שיזכו לגדל את הבן החדש לחיים טובים וארוכים. אמן.
