הנחשים האמיתיים

נו, אז היה נחש בשעועית. מה קרה? איך מדינה שלמה עוסקת בתקלת ייצור לא נוראית במיוחד, כאילו סנפרוסט שיווקה מוצר מורעל בכוונה. אני אגיד לכם איך. עין צרה.

כל הזמן מחפשים על מי אפשר לרדת, איזה פגם קטן אפשר להבליט, ממה ניתן לייצר כותרות שיחזיקו יותר מכמה דקות. אין קשר למהות העניין, רק לכמות הטראפיק המתאפשרת. זהו.

מהותית, סנטימטר נחש לא יכול לגדול בתוך חבילת השעועית הירוקה הקפואה, ואז כשהקונה פותח את השקית להתנפל עליו ולהכיש אותו בדיוק באף. מקרים כאלה לא תועדו. גם ראש העכבר האומלל שנערף ע"י מכונת הקטיף לא יתחמק אל תוך המטבח, יחפור לו מאורה ומשם ינהל מסעות ביזה בלילה אל מרבצי הגבינה הצהובה של הבית. ולא, זה לא נעים למצוא בעלי חיים מתים בירקות שלך, וכצמחוני זה מגעיל אותי במיוחד, אבל מה לעשות, כשחוטבים עצים ניתזים שבבים, וכשקוטפים ירקות באופן תעשייתי נאספות חיות שדה אל תוך המכונות.

נכון, עין אנושית או עין אלקטרונית אמורות לאסוף את כל הפגרים, אבל תקלות קורות, גם לי, גם לך. בשביל תקלה לחסל חברה? למה? כי הנחשים האמיתיים אינם אלה שפתיל חייהם הקצרים נגדע בין שתילי השעועית, אלא אלה היושבים במערכות, באתרים, בקבוצות, נחשי לשון הרע, רוממות זכות הציבור לדעת בגרונם, וארס משתק בלשונם. לא אכפת להם ממקום העבודה של עשרות פועלים ופועלות, משמה הטוב של חברה שמאכילה אותנו כבר שנים בירקות ובפירות קפואים המאפשרים גישה זמינה ונוחה למוצרי מזון טריים בכל רגע, מכלום. העיקר שלמשך כמה שעות, מקסימום יומיים, יהיה סיפור מוביל בדף הבית, בעמוד הראשי, ברשת החברתית. נחש. אמא'לה. חילזון. רירי.

שעועית ואפונה ולקט להקפצה, ולפני שאני שם בסיר אני נותן מבט. אולי נכנס בטעות איזה שקנאי לשקית. מוציא אותו, שם בפח המיחזור המיוחד שיש לי לשקנאים, וממשיך להקפיץ. הופ.

איור: יהודה נוני, Nuni-art.com