אמר הראשון לציון, שהתמנה לתפקידו בסגנון המקובל במשפחת יוסף: אם תגייסו אותנו בכפייה, נעזוב את הארץ. ומייד עלתה בדמיוני הטיסה עמוסת האברכים הנוחתת באיזושהי מדינה שמוכנה לקלוט פליטי גיוס חסרי תועלת, והמוני חרדים לעצמם יורדים מהמטוס ומתפזרים בפזורה.
ואז הם מגלים כעבור כמה שעות שאין הם יודעים לתקשר ברמה הבסיסית באנגלית, ואין להם שום מקצוע, ואת סממניהם היהודיים הם חייבים להצניע, והאיום שאיימו וקיימו מתברר כמקח טעות. לבד בגולה, שבתות וחגים. וחשבתי שטוב יהיה שיעזבו את הארץ, לפחות ילמדו שפה ודרך ארץ וצניעות, וישובו עם טיפה פחות איומים ריקים אל חיק העם היחיד שיש להם.
אני מתחבר למה שאמר השר עמיחי שיקלי בשבוע החולף, שמי שלא משרת שירות כלשהו למען המדינה – לא יוכל להצביע. בעיניי זה הצדק בהתגלמותו. אם אתה לא רוצה להיות חלק מהמדינה, אם אתה רוצה רק לקחת, אם אתה מספר לי מעשיות סבתא על תרומת לימוד התורה הטהור לביטחון המדינה – סבבה, רק אל תהיה אזרח, תהיה תושב. כל הזכויות, חוץ מהצבעה.
רבים אומרים – אין לקשור בין חובות האזרח לזכויותיו. הזכויות מובטחות ללא זיקה לתרומה למדינה. אני חושב, ברשותכם, שזאת עמדה רקובה מוסרית, שאין לקבלה כלל. אני מאמין שמי שיוצר לעצמו סט משוכלל של תירוצים מדוע אינו יכול לתת שום דבר לכלל שבתוכו הוא חי, אינו יכול לקבוע כיצד ייראה השלטון במדינה, כי ברור שהוא מצביע עבור מי שמאפשר לו להמשיך לחיות בבועה החד־סטרית שלו, שאליה נכנסים חומרי הזנה, אך דבר לא יוצא מתוכה.
אני מבין את סכנת החילון המאיימת על הדור הצעיר של החרדים. אני רק חושב שיש הרבה צביעות בשימוש בטיעון הזה כלפי שכבת גיל שלמה המחזיקה שני טלפונים, כשר וטרף, הגולשת בטוויטר בשיא האנרגיה, המשתתפת בוויכוחים ציבוריים תקשורתיים ללא כל הגבלה, העוברת על הוראות הרבנים בריש גלי. החילון כבר בפנים, אז נא לעלות על מדים.
לא ניתן לכפות גיוס. מי רוצה בכלל חיילים כפויים? אבל מי שלא מגיע ללשכת הגיוס, שגם לא יגיע לקלפי. מודיע לכם באחריות – ברגע שזה יקרה, המונים יצטופפו בלשכות. נייצר תנאים, נְהַדֵר כשרויות, נתאים מסגרות. ככה זה לא יוכל להימשך. מקסימום יעזבו את הארץ. נלמד תורה במקומם ונציל את עצמנו.
