בשבוע שעבר פרסמתי כאן טור שתיאר כיצד התבטאויות לא אחראיות של חברי קואליציה תורמות להידרדרות הנוראית במעמדנו בעולם. מאז שכתבתי את הדברים האלה כבר פורסם שאנחנו במקום החמישי המכובד בין האומות השנואות בעולם. יש לאן להתקדם. יש עוד אמירות מטופשות להפריח.
כשאני כותב, אני בעצם כותב לעצמי. אני לא תמיד זוכר שיש קוראים, ובטח לא מביא בחשבון שהמכותבים של מילותיי גם יקראו וגם ייעלבו. בעידן של שיח רעיל פעיל ברשתות, של מהלומות טוויטר לפנים, מי יתרשם מכמה מילים מודפסות על דף?
ובכן, טעיתי. נעלבו, וגם שיתפו אותי בעלבון. ח"כ ניסים ואטורי שיגר הודעת עלבון על התואר "כסיל" שהדבקתי לו. הסברתי לו שאמירותיו כסגן יו"ר הכנסת, אמירות דוגמת "צריך לשרוף את עזה", שרפו את הרשתות ועוד ישרפו אותנו ביום הדין בבית הדין.
אבל אני רוצה לאזן. מילותיו של ואטורי היו כסיליות, אבל אפשר למצוא נקודות לזכותו. הנה, השבוע הוא הודיע לאוניברסיטת חיפה שכראש קרן העושר של ישראל הוא עוצר את ההשקעות באוניברסיטה הזאת, לאחר שהתירה ברוב חוצפתה עריכת הפגנה ל"עצירת מלחמת ההשמדה בעזה". יפה עשה, והלוואי שיעשה יותר בכיוון הזה של ייבוש האקדמיה מהיתושים המקננים במימיה העכורים. כבוד, ואטורי.
עוד נמען שנפגע ממילותיי היה ח"כ צבי סוכות. הלמתי בו בגלל ביטויים דוגמת "טיהור עזה" ו"לאף אחד לא אכפת מ־100 עזתים שמתים ביום". כל כך לא אכפת, שהתקשורת העולמית עשתה מזה צימעס עם צימוקים. הוא ביקש פגישה, אז הזמנתי אותו לשבת איתי בביתי, לכרסם אבטיח ולדבר. הוא בא, כרסמנו ודיברנו.
הסברתי לו את ההקשר התרבותי הרחב של המילה "טיהור", שלא לומדים במערכת החינוך החרדית שבה למד, טיהור שאינו ניקיון אלא טיהור אתני שאין להזכיר, והצעתי לו את הזווית שלי על רעיון ההתיישבות בעזה, שנופל למשבצת הקולוניאליזם האסורה, בעוד פיתוח לריביירה מותר, כי זאת השקעת נדל"ן. דיברנו שעה ארוכה, והתרשמתי שסוכות הוא קודם כל איש נחמד, מעט קיצוני אבל לא אטום לביקורת ולהערכה מחדש של עמדות, ושאם לא היו לו פאות כה ארוכות, היה מחליק בגרון של התקשורת יותר בקלות. בסוף הכל עניין של סטייל.
ככה הצלחתי השבוע לאזן קצת דעות נחרצות שיצרתי בעצמי בסדנת הנחרצות שלי. שמחתי למצוא איזונים שיבלמו טיפה את הנטייה הטבעית לקטלג לחומרה. בשבוע הבא אכתוב עליך. זה הזמן למצוא בעצמך נקודות זכות.
