חיבה יתרה יש לי לנשיא יצחק הרצוג. לכן ציפיתי ממש בנשימה עצורה לנאומו בעניין הרפורמה המשפטית. הכל היה מוכן, הדגלים, המיקרופון, וכשנכנס לשאת דבריו בעניבה תכולה, בדיוק בצבע של פסי הדגל, התמונה היתה מושלמת. אבל אז הוא התחיל לדבר, ומשהו השתבש לגמרי.
הנשיא, או מי מטעמו, בחר לדבר מתוך דפים כתובים, כנראה בכתב גדול מאוד שדרש החלפת עמוד אחרי כמה מילים. זה יצר שתי בעיות: האחת, עיניו היו מושפלות אל הדף רוב הזמן; והשנייה, חמורה אף יותר, ידיו רעדו, כנראה מגודל המעמד. אבל מכיוון שהיה צריך להשתמש בהן כדי להפוך בדפיו, הדבר ניכר מאוד ופגע אנושות בתחושת הביטחון שנאום חשוב כזה צריך להשרות.
האל"ף בית של הטלוויזיה
זה הזכיר לי אירוע טלוויזיוני אחר: העימות בין ניקסון לקנדי ב־1960. בעימות ההוא סירב ניקסון להתאפר, ולכן נראה מזויף, מלשון זיפים, ומזיע. מי שהאזינו לעימות ברדיו קבעו שניקסון ניצח. אבל צופי הטלוויזיה, שראו את קנדי מאופר, לבוש היטב ונאה לתפארת, מול ניקסון שנראה מוזנח ולבוש גרוע, החליטו פה אחד – קנדי הוא המנצח. כך הכריע קנדי את ניקסון והפך לנשיא ארה"ב באמצעות שליטה באל"ף־בי"ת של הטלוויזיה.
מי נתן להרצוג לשאת נאום מול מצלמה מדפים כתובים, ולא מטלפרומפטר? איזו מין החלטה לא מקצועית ואומללה זאת היתה? הרי כבר שנים רבות אנחנו, אנשי הטלוויזיה, איננו קוראים מניירות אלא ממסך זכוכית המונח לפני עדשת המצלמה ועליו מוקרן הטקסט. לצופים זה נראה כאילו אנחנו מביטים אל עיניהם, אבל בעצם אנחנו קוראים. בשנים האחרונות נוספה לטלפרומפטר גם דוושה קטנה המונחת לרגלינו, ובעזרתה אנחנו קובעים את קצב תנועת המילים על המסך. כך איננו תלויים עוד במפעילי הפרומפטר, המאבדים לעיתים את הריכוז ודנים אותנו להיתקעויות מביכות.
אמת, גם ביבי משתמש בניירות. אבל יכולותיו מול מצלמה מחפות על העניין הזה. לבוז'י אין הכריזמה שיש לביבי. לטעמי יש לו תכונות אחרות עדיפות על נתניהו, אבל מול המצלמה מדברים הפרטים הקטנים, לא התכונות הגדולות: לאן אתה מביט, מה אתה עושה עם הידיים, איך אתה משתמש בקולך, אם נוח לך בחליפתך. לצערי הרב, החלטה חובבנית אחת, לא להשתמש בפרומפטר, הפכה את הנאום החשוב של הנשיא מכזה שראוי לציון 10 ל־8 מינוס. בדרכו להיות ראש ממשלה אחרי כהונתו כנשיא, כדאי שיצחק הרצוג ירכוש לו מכשיר כזה. רק 580 שקל באמזון.
