אני עוקב בעניין אחרי התפתחות פרשת איל גולן המחודשת. את דעתי עליו ועל התנהלותו כבר אמרתי בעבר ואין צורך שאחזור, אבל מה שמסקרן אותי כעת הוא ההתפשטות של קו השבר בחברה הישראלית גם לפרשה הזאת.
רבים מהטוקבקים לידיעות על העדוּת בפנים גלויות שנתנה טאיסיה, אחת הקורבנות של מכונת סיפוק התאוות של גולן ופמלייתו, מאשימים את השמאל בתפירת תיקים, בעלילות שווא נגד האליל המזמר, במזימה להפילו כי הוא מזרחי/מצליח/עשיר/ימני/מסורתי.
מבחינתם, מה ש"עושים" לביבי זה בדיוק מה שעושים לאיל גולן. צמח לנו מלך, כל אחד בתחומו, והאליטות הישנות לא מוכנות לקבל את מלכותו ולכן רוקמות עלילות דם כדי להפילו מכיסאו. והם כבר בקיאים בפרטי הפרטים של המתלוננת ויודעים לצטט במדויק, באותן מילים החוזרות בכל התגובות, את כל הסיבות לכך שאין לקבל את העדות האמיצה, ויש להאשים את הקורבן בכל האשמה אפשרית, העיקר שיידבק משהו שיאפשר לזכות את הבן יקיר גולן ולאפשר לו להמשיך לסלסל.
יש בעם שלנו כמיהה למלך. מלך של פעם, שמותר לו הכל, העיקר שהוא נותן מכישרונו לעם. בעיני רבים בעם ישראל, אדם שקיבל מתנת אלוה גדולה וברורה כמו כריזמה, יכולת שירה, יכולת משחק כדורגל וכו' פטור מלהיות אדם ערכי. הנגיעה הברורה של הקדוש ברוך הוא בו משחררת אותו מכל מחויבות אנושית פשוטה, כמו לראות את הזולת, לאהוב אותו, לא לפגוע בו, לתת לו מהשפע שקיבל.
ואני רק רוצה להזכיר מהם החוקים שמצווה התורה על מלך, ככתוב בדברים פרק י"ז: א. "רק לא ירבה לו סוסים", ובהעברה להיום – איסור מכוניות פאר, לו ולבתו בת ה־18; ב. "ולא ירבה לו נשים", בטח לא קטינות, אבל כל הגילים נכללים. ייקח לו אישה וימצא חיים איתה; ג. "וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד" – לא יהיה תאב בצע, רק מה שצריך; ד. "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר… וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד…" – כלומר, יהיה מחובר לשורש הרוחני שלו ולא יסטה מחוקי התורה; ה. "לבלתי רום לבבו מאֶחָיו" – מלך, תישאר צנוע, מה שמותר לאחיך מותר לך, מה שלא – לא.
רוצים מלך? סבבה. אני מסכים שהדמוקרטיה לא משהו כבר מזמן, ועכשיו יותר מתמיד. אבל אל תכתירו לי רודנים תאבי שליטה או תאבים בכללי. תנו לי מלך על פי תורת ישראל, ואני זורם. כרגע, אגב, אם מחליטים שהולכים על זה, אני פנוי.
