לא יודע איך נסעו בעולם לפני הסמארטפון. הנה אני בהולנד. לא מבין כלום ממה שכתוב. לא בשלטים ולא בתפריטים ולא בסופר ולא במוזיאון. מנותק. מביקורים קודמים, לפני שנים, אני זוכר תחושה של התנהלות לצד החיים כאן, קליטת פירור פה, רסיס שם, ניסיונות להבין מה המאכל שבתפריט על סמך אינטואיציה ותקווה, ובסוף מגיע משהו שונה לגמרי, ולך תאכל את זה עכשיו.
והנה בימינו, הטלפון מבין הכל. יש לו אפליקציה בשם "לנס", יענו עדשות, ואני יכול לכוון את המצלמה לכל טקסט בכל שפה, ומייד התרגום מופיע לי בעברית. שלטי רחוב מובנים לי. זה לא צירוף אותיות מלאכותי, זאת הודעה שאין כניסה לרחוב, למעט לאופניים. סביר. במסעדה אני מזמין מה שמתחשק לי, ולא מה שניחשתי שיהיה סלט ויצא דיונון אפוי בגבינה. עולם אחר. אדם יכול להרגיש בעירו, בארצו, במקומו, בכל מקום בעולם. החיפושים אחר בן אדם דובר אנגלית שאפיינו מסעות קודמים שלי, נעלמו.
כך נעלמו גם שיחות הרחוב על איך מגיעים למוזיאון, לתחנת הרכבת, למלון. אפליקציית מפות לוקחת אותי לכל מקום, ואני מהלך בכרך זר כאילו הייתי בין מייסדיו. כך גם הנהיגה. במקום לנסוע עם מפה על הברכיים של הנוסע לצידי, הטלפון נותן לי הוראות בעברית עד העיירה ההיא, שכולם ממליצים לראות. ואם טעיתי, מסלול חדש. איזה שחרור מכל כך הרבה מתחים, סיבוכים, אטלסי דרכים.
והתשלומים – אף עסק לא מקבל מזומנים. אין צ'יינג', אין שטרות לא מוכרים, שמים את הטלפון על המסופון, ויאללה להוצאה הבאה. מעולם לא היה כה קל לבזבז כספים שהורווחו בעמל רב. ולעצור מונית? אפליקציית אובר מביאה בדקה בן אדם נחמד שייקח אותי ליעדי. איזה עולם מופלא, כמה היו מסעי מרקו פולו משתנים לו היה לו טלפון.
ורק בתי הקטנה מתלוננת: "אבא, אתה כל הזמן בטלפון!", ואני חושב לי – אני חייב לפתח אפליקציה כדי שהילדים יהיו גם הם בטלפון. ואולי גם נטוס באפליקציה, בנחת, ולא נרגיש שום דבר בכלל חוץ מהאימה הקלה, הקבועה, שתיגמר הסוללה של הטלפון והלך על הטיול.
