אידר

הנה מסתיימות שלוש שנים של שגרירנו ברומא דרור אידר בתפקיד, והוא אוטוטו חוזר ארצה. איזו כהונה מדהימה האיש הזה נתן. איני מכיר כמובן את כל שגרירי ישראל בכל בירות החלד, ובטוח שעוד שגרירים עושים תפקידם נאמנה, אבל דרור אידר הביא רמה שלדעתי מעולם לא נראתה, וספק אם תיראה.

הדבר הראשון שהוא עשה לפני צאתו היה ללמוד איטלקית. ולא איטלקית של "תן לי מקיאטו כפול בבקשה", אלא איטלקית שמאפשרת לו לדבר ברמה הכי גבוהה, לצטט מהתנ"ך, לנאום בפרלמנט, להתראיין, להעביר הרצאות על פילוסופיה, היסטוריה, תיאולוגיה, וכל זה במבטא כמעט מושלם שדבר ממנו לא היה לו אך לפני שלוש שנים. והוא למד על חשבונו, כי משרד החוץ אינו מממן לימודי שפה. הגיוני.

לא יודע למה החליט נתניהו למנות את דרור אידר. יש מצב שבגלל שכעיתונאי, פה ב"ישראל היום", הגן דרור על ביבי בהרבה עניינים, כמו גם אחיזתו באידיאולוגיה המתאימה, ימין מנומק, ממוסמך, בלתי מתנצל, מלא הדר בית"רי ועושר תרבותי עמוק. בכל מקרה, בין אם היו כוונותיו של ביבי ענייניות או אינטסרנטיות זה לא משנה, יצא מתחת ידו מינוי מושלם. שליטתו של השגריר בספרות על כל רבדיה, בשירה, בהיסטוריה, היותו תלמיד חכם בתחומים כה רבים ועל כל זה תוסיפו את היותו זמר ומוסיקאי, הביאה לאיטלקים את הישראלי הכי מתאים לסתור את תדמית הישראלי החצוף, השטחי, הגס, המתנשא. והם בלעו אותו כמו ששואבים ספגטי עגבניות. בבת אחת. איזה תענוג לראות את הפרלמנט מקשיב לו בקשב נדיר, את המראיינים מתענגים עליו, את החשובים שלהם שומעים, מבינים ומשתנים בעקבות טיעוני מחץ שהביא להם מדברי ימיהם. הסכמי סן רמו מ 1920 למשל. על אדמת איטליה נקבע שארץ ישראל תהיה הבית הלאומי של היהודים. וזה פעל את פעולתו, ומצבה של ישראל ברומא השתפר לאין שיעור. ואז באה הקורונה, ושיתופי הפעולה שיצר אידר עם האיטלקים הדהדו בכל רחבי המגף, מעקב על חרטום. עבד קשה, לא ראה את המשפחה, סבל מבדידות, אבל נתן עבודה והביא תוצאות.

ובא שר החוץ לפיד, והחליט לא להאריך את כהונתו. למה? כי ביבי מינה. "הם לא מאריכים כהונות של מינויים של ביבי". כמה עצוב. והנה הוא כבר חוזר ארצה, ואני, שליוויתי אותו בכל כהונתו, מתפלל שיעשה את הטעות וילך לפוליטיקה. רק ששם, חלילה, לא ינהג כרומאי.

מתוך הטור שלי בישראל היום. ציור יהודה נוני