אם תאזקו אותי, תוליכו אותי בניגוד לרצוני למכונת אמת במרתפכם, תחברו אותי אליה ותתחילו לשאול אותי שאלות קשות על העבודה שלי, אודה בלי חמדה שמכל השידורים שיוצא לי להוביל, הכי פחות אני מחבב את התוכניות האלה כשפתאום יש נפילה קשה, אסון גדול, ידיעה מרה.
למה ההודאה הזאת נדרשת להתבצע תחת איומים? כי האמת היא שהאינסטינקט הבסיסי של איש תקשורת הוא הפוך. דווקא להיות נוכח בזמנים קשים, כשכל הציבור נדבק למסך משווע לפיסות מידע, והמנחה הופך לצומת חשוב שדרכו עוברות כל החדשות, והוא, או היא, שולטים ביד רמה בכתבים הפרוסים, במרואיינים מהזירה, בהוראות הגופים המוסמכים ובכל הטקס רב המשתתפים המוכר לכם לעייפה. גם הרייטינג נוסק בזמן הזה, ולמרות שאין לו שימוש מסחרי כי הפרסומות מתבטלות, בכת שלנו מספרים גבוהים גורמים סיפוק עמוק.
מכיוון שאני מניח שטרם יצא לכם להנחות תוכנית טלוויזיה, אגלה לכם שאנחנו מגיעים לתוכנית מוכנים עם רשימת נושאים לדיון, מרואיינים, טקסטים שכתבנו ובהם מחשבות והערות על המצב ועל העולם – והתוכנית שטרם באה לעולם קיימת על הנייר מתוכננת לפרטי פרטיה, עם מרווח לאלתור ולשינוי, אבל בגדול הכל ידוע מראש.
ואז יש את השנייה הזאת שבה נופל דבר, ומבירור ראשוני עולה שהצליח למנוולים לפגוע בנו עמוקות, ובתוך זמן קצר מאד עוברים לנוהל חירום, הדף עם התוכנית המתוכננת מושלך לפח התוכניות שלעולם כבר לא יקרו, ובמקום התוכנית ההיא עוברים להתנהלות אוטומטית שכלליה נכתבו באלף אירועים שכבר עברנו יחד. אליך ברהנו טגניה במגן דוד, על הקו ניר דבורי, איתנו באולפן מסביר פיקוד העורף, וחוזר חלילה.
ואני, עבדכם הקטן, נובל לי במקומי, כי מכל המגישים דווקא אני אוהב שגרה משעממת, כזאת שאפשר להתבדח בה בין הנושאים על מה שעולה במחשבתי באותו רגע, לתת דרור לזרם המחשבה החופשי שלי למתוח את הגבולות, לצאת מהקווים, להגיד דברים שאין בהם כל תועלת, רק חיוך בואכה פרץ צחוק ספונטני, ולא טוב לי ללכת בדרך שנסללה על ידי טובים ממני, דרך שכולה ארשת פנים רצינית וחדשות מכבידות לב, וחזרה אינסופית על הפרטים שידועים לנו עד כה.
קללה סינית אומרת – שיהיו לך חיים מעניינים. הקללה שלי – שיהיה לי משדר דרמטי. לא תודה. רוצה לחזור לימים בלי חדשות, כאלה שעמיתיי לא מחבבים כלל ואני דווקא פורח בהם, לתוכניות על החיים עצמם ולא על סכנת חיים, לימים ההם של בנימינה, כשהכל זורם לאט, השמש לא ממהרת, אנשים אומרים שלום, חבר הוא רק חבר, לא עד ראייה בזירת הנפילה.
