כבר במעי אמהּ, ראו הרופאים שהיא תהיה ממש נמוכה. ממש. היא נולדה קטנטנה, וכך היתה כל ילדותה. אם אתם בענייני אחוזוני גדילה, היא היתה באחוזון 2, כלומר, הילדה הכי נמוכה בסביבה, עם צפי להגיע לגובה של 1.45 בבגרותה.
גובה מאתגר מאד אפילו בדברים טכניים כמו נהיגה, הגעה לארונות מטבח, חיים במחיצת אנשים רגילים.
בנוסף לקוטן קומתה, הנ"ל, שמפאת שמירה על פרטיותה אני לא מוסר לכם שם ומספר זהות, גם היתה חששנית זריקות גדולה, ולכן כל הצעה לקבל הורמון גדילה, מה שכרוך בזריקה יומית למשך כמה שנים, נתקלה בבכי עז ודחייה מוחלטת. אבל השנים חלפו, והיא הגיעה לתחילת גיל ההתבגרות, החברות צומחות והיא נשארת הכי קטנה בבית הספר, כולל הכיתות הנמוכות.
ואז, כשגבה אל הקיר, הסכימה סופסוף לקבל את מה שיש בימינו ולא היה בימים עברו. גנוטרופין. הורמון גדילה הניתן בזריקה יומית בבית. בדיקות רפואיות מצאו אותה זכאית לקבל את החומר היקר מפז, והנה נחתו בביתה המזרקים. ההתחלה היתה ממש קשה, אבל לאחר כמה ימים, כמו לכל דבר, גם לזה מתרגלים, והזריקה לפני השינה הפכה להיות אחד מהרגלי החיים. כואב, אבל פחות.
לא חלף חודש מאז ההתחילה להזריק לעצמה בבטן כל ערב, ומשהו התחיל לזוז. המטר שעל הקיר. פתאום קומתה התחילה להתארך בקצב אחר לחלוטין ממה שהיה מוכר. והחודשים עוברים, והגובה משתנה, וזה גם ניכר מאד למראה עין. פתאום היא לא הכי נמוכה בפער מכל הבנות בכיתה, רק הכי נמוכה בטיפה. ואחרי שנה, בום, היא עברה את הילדה הכי נמוכה בכיתה, ואחר כך עוד אחת. והנה כשהיא עם חברותיה, לא תגידו יותר- מי זאת הנמוכה הזאת עם כל הטאווילות, אלא לא תשימו לב.
השבוע הלכה לאנדוקרינולוגית למעקב. אחוזון 16. כלומר מכל מאה נערות בגילה, 15 נמוכות ממנה. צפי גובה סופי- 1.60. לא אולסי פרי, אבל לגמרי בנורמה. שמחה וצהלה. ישועה רפואית מגורל לא נוראי, אבל לא נעים, יעידו בנות המשפחה שקיבלו את הגן הזה לפני בוא ההורמון לעולם ההזרקה.
יש ילד נמוך במשפחה? לכו לבירור. תיבדקו. יש מצב שאפשר להוסיף לו או לה 10 ס"מ בקלות. אלה חיים אחרים. חבל שאני לא קיבלתי בילדותי, הייתי מגיע ל 1.92. הייתי מוריד דברים מהבוידם בלי שרפרף. אלה חיים שווה לחיותם.
