תנו לחיות

השנה שנת שמיטה. האדמה נעזבת לנפשה לשנה, לחדש כוחה, וכל מה שצומח עליה מופקר לכל המעוניין. מנהג יפה של פעם שאני לא ממש משוכנע שבא בעיתו השנה. כי השנה קרו שני דברים במקביל. האחד, היתה שנה ברוכת גשמים, החיטה עלתה יפה, מלאו אסמינו בר. אפילו הספיקו לקצור לפני שהחבר'ה מהבלונים התארגנו על הליום ושרפו את היבולים. נפלא.

רק שבשנת שמיטה לא ניתן להשתמש בכל החיטה הזאת לצורכי בני האדם, ולכן התוצרת המובחרת והשמנמנה מהחורף השופע תלך כולה להאכלת עופות. קצת מרתיח, במיוחד לאור הדבר השני שקורה עכשיו והוא המצור שהטיל הצאר פוטין הראשון על נמלי אוקראינה, מה שאומר שיצואנית החיטה החשובה הזאת תיחנק עם היבולים שלה, חקלאים בכלל לא יטרחו לקצור, וארצות רבות צפויות לחוות מחסור משמעותי בלחם. גם אנחנו. אמנם רק 50 אחוזים מהקמח שלנו גדלים באדמות אוקראינה, מצבנו טוב בהרבה ממצב השכנים שלנו, ויש לנו חלופות מאמריקה, אבל כל מוצרי הדגן עומדים להתייקר בגדול. הקפיאו לחמניות.

כאמור, מי שיסבול ממש אלה שכנינו, ומצרים בראשם. כרגע יש להם חיטה לעוד כחודשיים, ואחר כך יתחילו לאכול אחד את השני, כנהוג שם. ירדן התארגנה על מלאי ל־17 חודשים, לבנון כבר עכשיו חיה על העבאדי האחרון שלה, ועיראק רחוקה, למי אכפת. בכל מקרה, המחסור בקמח יביא להעלאות מחירים קשות בארצות שהפיתה היא הארוחה הבסיסית בהן, וכשמחירי הפיתה עולים, שליטים יורדים. יהיה בלאגן רציני, כל האזור שלנו יהיה בתוהו ובוהו, ואנחנו נותנים את החיטה שגידלנו לתרנגולות.

אני מזכיר – שנת שמיטה כוללת גם שמיטת חובות של לווים. שמעתם על זה משהו? לא, כי בזמנו תיקן הלל הזקן את הפרוזבול, משהו שנשמע היום כמו שם של ליגת מקצוענים בראגבי־פרוז־בול, אבל בעצם הוא קבע מנגנון עוקף שמיטה להלוואות, כך שהמערכת הכלכלית תוכל להמשיך לפעול ולא בכל שבע שנים אנשים יאבדו את הונם. ואני תוהה – כפי שפריזבל הלל, אי אפשר לעשות איזה קונץ הלכתי עם השמיטה? הרי האדמה כבר אינה נצרכת למנוחה, יש דשנים, ובעולם כה משוגע כעולמנו עכשיו, אין מצב לוותר על יבולים של שנה. רבנים, היו הללים!

מעניין, אגב, מה יקרה כשהשכנים יבואו לבקש שק חיטה, אם נשאר לנו במקרה. האם יהיו אסירי תודה כמו על המים והגז? כי אם כן, שווה כבר להתחיל לאגור.

איור: יהודה נוני