קשה לקבל סטירה כשהעם צופה

"מדד ישראל" יורדת מהמסך – הספד ומסקנות • הנתונים שמבשרים את קיצה הבלתי נמנע של הממשלה הנוכחית יותר מכל ספין • הגיע הזמן שיניחו לנו למות בכבוד • ודי לזיקוקים.

עוד לא עלתה תוכניתי החדשה "מדד ישראל" לשידור בערוץ 13, וכבר ירדה, והפכה להיות עוד שורה בקורות חיי. כישלונות רבים ידעתי בחיי המקצועיים, בערך במספר זהה להצלחות, אבל כישלון כזה לא זכור לי. גדול, מהדהד, מיידי. ולא, לא הורידו אותי כי אני ימני, או כי התוכנית אמרה משהו לא נוח למישהו, או כי מועצת חכמי רשע איפשהו זוממת עלי ועליכם. היא ירדה פשוט כי לא הצליחה לייצר כמות צופים גדולה מספיק עבור מהדורת החדשות בשעה שמונה, שזאת היתה סיבת קיומה העיקרית. פשוט. לא באו מספיק אנשים למסעדה שלי. אחריותי.

הבשורה שהביאה "מדד ישראל" היתה חשובה בעיניי. משאלי דעת קהל בזמן אמיתי תוך כדי שידור ראיונות וכתבות. התוצאה היתה מרתקת. בחודשיים למדתי על עם ישראל יותר משלמדתי בהרבה שנים במקצוע. ונכון, זה אינו סקר מייצג, ובכל זאת אלפי אנשים שטרחו להצביע כל יום נתנו לי תמונה מעניינת על החברה הישראלית, או לפחות על הצופים שלי, וממה שעלה מההצבעות התברר שהציבור מונח יותר ימינה ממה שניתן לצפות, והציבור יותר שמרן ויותר מסורתי מחד, ומאידך לא קיצוני בשום דרך. הוא מכיל, סובלני ונחמד.

אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי בתוכנית הוא מדד שביעות הרצון מנבחרי הציבור. כל יום דיברתי על נושא משרה אחר, וביקשתי להצביע אם מרוצים מתפקודו או לא. התוצאות מביכות וקשות. אף אחד מחברי הממשלה לא עבר את 30 האחוזים של תמיכה. הנשיא הרצוג כיכב עם 78 אחוזי תמיכה, וביבי עם 70. אל השר חילי טרופר לא הגעתי לצערי, אולי הוא היה מקבל יותר, ובצדק. הנתונים האלה מבשרים את קיצה של הממשלה יותר מכל ספין שרץ באוויר.

איור: יהודה נוני, Nuni-art.com