אז ראש הממשלה פיטר את גלנט. מעשה מטורף בעיניי, אבל אני מקשיב גם למי ששמח עניינית מהצעד הזה. אני לא יודע מה תרם גלנט לניהול המלחמה, לא הייתי בבור, לא יודע מה חלקו נטו בניצחון הסוחף בכל החזיתות. לא נכנס לזה.
נגיד שהפיטורים הם מחויבי המציאות. נגיד. משאיר לכל שאר הכותבים כאן ובכל מקום להמשיך לגדף את ביבי על הצעד הזה, אבל מבחינתי זה נגמר, צריך להסתכל הלאה. מה שמטריד אותי באמת הוא המחליף, ישראל כ"ץ. איך האיש הזה קיבל את התפקיד הזה? כי הדעת, לפחות שלי, לא יכולה לקבל את המינוי הזה.
קראתי לקטע הזה "פיטר" לא בגלל הפיטורים, אלא בגלל פיטר אחר. לורנס ג'יי פיטר, שכתב ספר מעניין – "העיקרון הפיטרי". הוא מתאר שם מה קורה בארגונים כאשר עובד מצליח בתפקידו, נגיד כשר התחבורה, ואז הוא מקודם במעלה ההיררכיה הארגונית ומגיע לתפקיד שהוא מחוץ ליכולותיו, נגיד שר החוץ.
העיקרון הפיטרי חוזה שעובד כזה ייתקע בתפקיד שאינו מתאים לו וידרדר את הארגון במורד הביצועים הבינוניים שלו, אך אינו חוזה שאותו עובד, שהוכיח שהוא אינו מתאים לתפקידים בכירים ממש, ימשיך לעלות בסולם ולהגיע לתפקיד שאינו מתאים לו בכלל והוא אף יכול לגרום בו נזק משמעותי.
ישראל כ"ץ היה שר חוץ מזעזע. האיש לא דובר אנגלית, לא כשפת אם ואפילו לא כשפת דודה רחוקה. יותר מזה, אין לו הקסם האישי הנדרש כדי ליצור יחסים אישיים עם שרי חוץ ומנהיגים. הוא איש כבד פה, נואם גרוע, והתוצרים שהנפיק במהלך המלחמה בסיוע בינה מלאכותית כחומרי הסברה התאימו לחוג דיפלומטיה בכיתה ה'. התביישתי שוב ושוב, בשבילו ובשבילי.
הסחף המדיני נגדנו רשום גם, אם לא בעיקר, על שמו. לא היה לנו איש מרשים שייסע בעולם וישכנע. לא היה לנו אדם שיש לו חברים בכל מקום בעולם, ורק מתוקף החברות יש למדינה קרדיט. כלום. ואקום. ועוד בזמן מלחמה.
ועכשיו הוא שר הביטחון. אני בטוח שבעיניו זה מינוי ראוי, הורדוס שכמותו, אבל מה הוא מביא לתפקיד חוץ מנאמנות עיוורת למנהיג העליון? אילו יכולות אסטרטגיות? איזו היכרות אינטימית עם הצבא על כל יחידותיו? מילא, בימי שלום, עם שנה ללמידת התפקיד, ניחא. אבל ללא כל חפיפה מסודרת, באמצע מלחמת עולמות? מקווה שכמו שאנחנו מסתדרים בלי ראש ממשלה, הצבא יסתדר בלי שר ביטחון. שלטון העם. דמוקרטיה?
