עור

השבוע הבנות שלי חגגו ימי הולדת. 11 ו־13. תודה, בקרוב אצלכם. והן קיבלו מתנות מהחברות. ואלה לא היו ספרים כמו פעם, או עט נובע, או משחק קופסה או בובה. לא.

רוב המתנות היו ערימות של מוצרי טיפוח, מסכות פנים, סרומים, קרמים "ממצקים", מדבקות נגד חצ'קונים, בשמים זעירים בריחות זולים ומתוקים עד בחילה, ומיני חומרים שהיו פעם נחלתן של נשים בנות 50 עם תקציב מפואר, שנקנו בחנויות החדשות האלה למוצרי קוסמטיקה לילדות ב־11.90 שקלים.

אני עומד מול זה, בחדרן שהיה חדר והפך לסניף של פארם אצלי בבית, ומנסה להסביר להן בעדינות: העור שלכן בסדר. לא צריך להחליק, לא צריך לנקות משהו שלא התקלקל, אין צורך בשום הזנה, הוא מוזן. עד שתצטרכו באמת להתחיל לטפל בעורכן יעברו שנים רבות, ומה שהוא צריך עכשיו יותר מכל זה שתעזבו אותו במנוחה. אל תסתמו את הנקבוביות בכל מיני חומרים שהשד רקח במעבדות איפשהו. תנו לעור שלכן לחיות. הפנים שלכן הן לא פרויקט שיקום.

אבל מול המדבקות שהן מצמידות בהתלהבות, מול המסכות שהן מורחות באדיקות, אני מרגיש שהקרב אבוד מראש. כי העולם שמולו הן עומדות, עולם הקוסמטיקה, לא רוצה שיהיה להן טוב. הוא רוצה שיהיה להן חסר. כי הוא זיהה לפני כמה שנים שהקהל הכי טוב למכור לו קוסמטיקה הוא הצעירות שלא צריכות קוסמטיקה, כי ככה לא צריך להוכיח תוצאות. אין קמטים לפני ואין אחרי. מושלם.

ג'ורדן פיטרסון, אחד מהוגי הדעות החשובים והאהובים עלי, טוען, ובצדק גדול, שחברות הקוסמטיקה לא מוכרות קרמים, הן מוכרות תלות. הן משווקות במכוון מוצרים שיכולים להזיק לעור הבריא, כדי שילדה בריאה תהפוך ללקוחה קבועה. פעם ראשונה יוצרות יובש, פעם שנייה מתקנות יובש, פעם שלישית מטפלות ברגישות למוצרי יובש. וכך הלאה, בלי סוף.

הילדות לומדות מוקדם שהן פרויקט בלתי גמור. שגם מה שטבעי צריך שיפוץ, גם מה שטוב צריך השבחה. הבעיה היא לא בעור שלהן, הבעיה היא באיך שהחברה שלנו נותנת יד לאשליה הזאת. אם אנחנו לא נעמוד מולם, ברור, חד ופשוט ונגיד לבנות שלנו "את לא צריכה שיפור, את לא צריכה תיקון" – אז העולם ימשיך ללחוש להן שהן תמיד לא מספיק טובות. והאמת היא הפוכה: הן היו מספיק טובות עוד לפני ששמו את המסכה הראשונה.

הילדות שלנו הן לא אתר שיפוצים תמידי. עורן מושלם. אגב, יש לי קרם מדהים לגיל השלישי. עשוי מלשלשת נשרים. לחצו כאן לקנייה.