מרדימים אותנו

עד כה, בשעה שאני כותב את הדברים האלה ביום שלישי, ערביי ישראל לא הצטרפו לחמאס ולא פתחו במערכה בתוך הבית. ברוך השם. יש האומרים שהם עצמם נדהמו מגודל הזוועה, ואני שומע גם מידידים ערבים שיש לי אמירות תמיכה מפורשות בישראל. טוב ויפה.

מציינים ש־80 אחוז מערביי ישראל מסתייגים מחמאס וממעשיו. אבל יש עוד 20 אחוז. ולכן אני לא קונה את השקט הזה בכלל, וכמו שחמאס הרדים אותנו עם שירי ערש מתוקים במשך שנים, אני מעדיף לחשוב שזה המצב גם כעת. מרדימים אותנו.

למה אני ככה? האם אני טיפוס חרדתי? הזוי? ממש לא. אני פשוט קורא דברים שאמר אך לפני כמה ימים השייח' כמאל אל־חטיב, סגן יו"ר התנועה האסלאמית בישראל, בדרשתו הפופולרית. הוא אמר: "השחרור קרוב, בַּשְרוּ את הגאולה". והוא לא מדבר סתם. יש הטוענים שלאיש הזה יש הרבה חיילים – אנשי כנופיות הפשע הערביות המשתוללות במגזר – שבמקביל עורכים אימונים צבאיים למהדרין בסביבות אום אל־פחם ומצלמים סרטונים. הם לא מחביאים שום דבר, כמו שחמאס לא החביא את הכנותיו לפלישה.

אפשר לצפות בהם מתאמנים על כיבוש יעדים. צפיתי. זאת לא פעולה בצופים, כך למדנו מתמרוני חמאס מול עיני התצפיתניות. אלה אימונים, זה מסר גלוי, ואנחנו טומנים את הראש בקונספציות הישנות.

לחבר'ה האלה תוסיפו את הבדואים מהנגב, שחלקם אזרחים טובים ושומרי חוק, עד כמה שאפשר, וחלקם נושאי תעודת חבר בדאעש בליבם, כמה אלפי נושאי נשק וחמושים על רכבי שטח אימתניים, והנה יש לכם צבא שמחכה להוראה.

מה, אני בא להפחיד אתכם? כן. חייבים להיערך. אסור להכחיש את המציאות. מקסימום לא יקרה כלום, נרוויח, אבל אם יקרה – נהיה מוכנים. אי אפשר להתחפר בהכחשת המצב. כל הכוח הזה יכול לקום עלינו בהפתעה, כי הכתובת מרוחה על הקיר באותיות ירוקות של קידוש אללה. ובינתיים, פה לא קם כוח המשמר הלאומי בגלל מחדליו של השר בן גביר, ושמעתי לצערי דיווחים מתוך החדר על איך העניין הזה התנהל ומדוע עדיין אין לנו כוח התערבות מהיר שייתן מענה, בעוד צה"ל מתארגן יומיים-שלושה. וגם עניין מתן נשק לאוכלוסייה קורה לאט, עם תבחינים ותסקירים שלא מאפשרים לי ולעוד מיליוני אנשים להגן על הבית בעצמם באין ברירה אחרת, ברגע פקודה.

בימים האחרונים נצפו ערבים מסתובבים בשכונה שלי, בוחנים בתים. המשטרה הוזעקה, ולא באה. היא לא תבוא גם כשחלילה יקרה מה שאני רומז פה בעדינות. להתכונן בכל הכוח. יש מצב שהגרוע מכל עוד לפנינו, שהשבת השחורה היתה רק המנה הראשונה. תזכרו אותי בוועדת החקירה.