מספיק להחביא את זה: שלישייה לראשות הממשלה

ישבתי מול הטלוויזיה לראות מה נותנים. פתאום הודיעו – בחירות. לקחתי את השלט, נפרדתי ממנו לארבעה חודשים, הסברתי לו שזה לא הוא, זה אני, לא יכול לסבול יותר טרחוני בחירות, והשלכתי אותו אל מי היאור, שעל גדותיו נמצא בית האביב שלי. פגעתי בפרעה בטעות.

לא יניחו לנו עכשיו עד אוקטובר. אנשים שנדמה היה שנעלמו לנצח ישובו לגור באולפני הפאנלים, וכל מה שישאלו אותם יהיה עם מי יישבו ואת מי יחרימו אחרי הבחירות. והם יבטיחו שלא יישבו חלילה עם זה, ובחיים לא עם ההוא, ויום אחרי הבחירות ינהלו משא ומתן עם הנין של חאג' אמין אל־ חוסייני. לא תודה, עבדו עלי כבר במשרד. ככל שהנסיבות יאפשרו, אני מתחייב בזאת לא לשבת עם הפרשנים וחברי הכנסת אפילו לא רגע אחד. את עמדתי כבר גיבשתי, כל השאר זה זמן מת של משחקי תודעה שקופים ונבזיים. אני גם מבטיח לא להטריח אתכם, ארבעת קוראיי, בניתוחים, הערכות, דעות ושכנועים בכל הנוגע לבחירות, אלא כשלא תהיה שום ברירה. המדור שלי לוקח על עצמו להביא מדי שבוע זוויות אחרות של הקיום הישראלי, ככל שיש כאלה עדיין. ובכל זאת, לפני שאני פורש מעיסוק בנושא, הצעה אחת עניינית לבחירות הבאות עלינו לרעה.

מה שאני רואה בעדויות בבית המשפט על ההתנהלות של ביבי בימי ראשות ממשלתו הוא חיזוק לעובדה הידועה, אך הלא מספיק מדוברת לטעמי, שכאשר מר נתניהו היה ראש ממשלה הוא שיתף באופן מלא בקבלת ההחלטות את רעייתו ואת בנו יאיר, ללא הרשאה חוקית וללא סיווג ביטחוני מתאים. ואני אומר כך – אני לא מתערב לביבי בנוגע לאיך שהמשפחה שלו מתפקדת. זה האקלים הנפשי שטוב לו? בסדר. לבריאות. אבל יש שתי הסתייגויות: קודם כל, הדרישה של נתניהו לא להתעסק במשפחה שלו היא לא לגיטימית. מי שנמצא במטבח, ייחרך מהאש הציבורית, ואין שום עילה להגנה. והעניין השני והחשוב יותר – אם זה המצב, וכמה טוב שנחשף עכשיו לפני הבחירות, יתכבד הליכוד ויריץ את בני משפחת נתניהו כשלישייה לראשות הממשלה, בשלטים, בתשדירים, בפתק ההצבעה. "הליכוד בראשות משפחת נתניהו". מספיק להחביא את זה, למה לא להתגאות? שלטון משפחתי, מה יש? ואז, אם הליכוד ייקח בגדול, אז הכל בסדר, ונדע כולנו שעברנו משלטון דמוקרטי לשלטון מלוכני, שאנחנו בחרנו, ואין שום טענה. חי חי וקיים.

צילום: איור: יהודה נוני