יש האומרים שבשבעה לאוקטובר הושפלנו. איזו אמירה משפילה. לא הושפלנו, אלא רוממנו. העובדה שנתפסנו ככה לא מוכנים, ועשו בנו מעשים שלא עושים בבני אדם ולא בבעלי חיים ואפילו לא בדוממים, אין בה כדי להשפילנו ולו כמלוא נימה. להפך.
בעיניי, מי שהושפל עד עפר אלה הפורעים, בני תשפוכת השטן האלה שעולמם הפנימי התגלה בתפארת רקבונו המבאישה. באו להשפיל ויצאו מובסים לדורות קדימה. הוציאו עצמם מכלל האנושות ופתחו למעשה ענף אבולוציוני חדש, של דמויי בני אדם שאינם בני אדם.
ולא רק הנוח'בים שפשטו על יישובינו, גם תומכיהם, והערב-רב שבא איתם, ואלה שקיבלו את פניהם בצהלות, ואלה ששמחו בליבם, ושחשבו שיצא להם מזה משהו טוב. כולם השפילו את עצמם, והדגישו למי שהיה צריך הדגשה, כמה שונים אנחנו מהם, באיזו מדרגה שונה בתכלית ניצבים אנו מול שכנינו הנחות'ים.
מסופר על האדמו"ר מצאנז שבזמן השואה איבד את כל משפחתו, 11 ילדיו נרצחו, ואשתו, וכל מעגלי חייו, כאלף איש סך הכול. הוא נותר לבדו, פצוע, חלש, והנאצים המשיכו להתעלל בו. מסופר שנתנו לו לסחוב שקים כבדים תוך כדי לעג וצחוק של השומרים. ועוד מסופר שהוא עצמו לא הפסיק לצחוק ולו לרגע אחד, וכשבאו אליו תלמידיו ושאלוהו מה כל כך מצחיק פה, אמר להם: אני צוחק כי אני לא כמוהם. ושאלוהו: האם תמשיך לומר "אתה בחרתנו מכל העמים", והשיב להם שעכשיו, מול כל הרוע המזוקק, יאמר את המילים באמונה שלמה, כי הנה, זה מעשה העמים, וכמה טוב לא להיות כמוהם, גם אם זה כואב.
וכשכל זה ייגמר, ממש בקרוב אני מקווה, נהיה מחויבים לאנושות כולה לערוך משפט פומבי מצולם ומשודר של כל אלה שיהיו בידינו, ולבנות אולפן גדול בו ייערך המשפט הזה, ובו כלוב דוגמת ההוא של אייכמן, והניצולים ובני משפחות ועדים ועדות יעלו ויספרו מה פעלו אלה, והעדויות האלה יגיעו לכל בית בעולם, ויזעזעו כל נפש, גם נפשות שלא רוצות לשמוע. זה יהיה עשוי כל כך טוב, כמו סדרה בנטפליקס, ואי אפשר יהיה להוריד מזה את העיניים, ובסוף ההליך תהיה הוצאה להורג של כולם ביחד, ולא בטוח שקרננו תעלה בעיני העמים, אבל בעינינו בוודאי שכן, כי עם כל הדפקטים שלנו, אנחנו באמת ליגה אחרת.
