נוצרה בעיה. אלפי כלבים שחיו ברצועת עזה חדרו לישראל מאז המלחמה, והם מסתובבים בדרום בלהקות ענק ומייצרים סיכון בריאותי חמור. מה עושים? משרד החקלאות מציע בימים אלה 150 שקל על כל כלב שיחוסל באמצעות חיצי רעל, או יורדם לאחר שישהה כמה ימים בהסגר, וראו זה פלא, איש לא ירצה לאמץ אותו. כלומר, בימים הקרובים צפוי טבח ענק של הכלבים מעזה, וגם בצפון בעיה דומה ופתרון דומה.
זה לא יפה להגיד, אבל בניגוד לתושבי עזה שחרצו את גורלם במו ידיהם, כלבי עזה לא חטאו לאיש מעולם. הם אולי רעבים, וככל בעל חיים מוכנים לעשות הכל כדי לשבוע, אבל בוודאי שאין בליבם מחשבות ג'יהאד המחייבות חיסול מוחלט. הם כבר שבעו התעללויות מהאוכלוסייה המקומית הידועה ביחסה הנוראי לחיות, וגזר דין המוות שהוציא משרד החקלאות אינו אנושי, אינו צודק, ובעיקר לא יעיל.
מדינות רבות מתמודדות עם אוכלוסיות ענק של כלבים משוטטים. כולן הגיעו למודל אחיד לטיפול בבעיה, והמודל הזה מוכיח את עצמו. גם בהודו, עם מיליוני כלבים עזובים, גם בתאילנד, גם בברזיל ובעוד מקומות למדו שהדרך הנכונה להקטין את מספר הכלבים האלה היא על ידי מבצע ענק לסירוס, עיקור, חיסון נגד כלבת והאכלה מחוץ לריכוזי אוכלוסייה אנושית.
כי מה שקורה כאשר מנסים לשלוט בכמות הכלבים באמצעות ירי המוני: האוכלוסייה יורדת לרגע, אבל אז הטבע מפצה, והנקבות הנותרות ממליטות יותר גורים, ובתכיפות גדולה יותר. ותוך זמן קצר האוכלוסייה חוזרת לגודלה המקורי ואפילו יותר, והכספים בוזבזו על פתרון שאינו מועיל, אך פוגע בחוויה האנושית הבסיסית של הומאניות כלפי חברינו הטובים.
לא יכול להיות שרק כל הצ'יוואוות האלה והטוי פודלים מקבלים יחס מפנק, ואחיהם חסרי המזל מומתים בסיטונות. זאת צביעות ואטימות. את שמונת מיליון השקלים שיועדו למבצע החיסול הרחב יש להפנות לעמותות החומלות שיעשו מה שהן יודעות לעשות. לסרס זכרים, לעקר נקבות, לחסן לכלבת ולהשיב לשטח. שם הטבע יעשה את שלו והכמות תקטן בתוך כמה שנים לכמות נסבלת, שחייבים להאכיל בתחנות האכלה מסודרות כדי שלא נחווה פשיטות טרף על לולים ודירים וחצרות.
זה עבד ועובד במדינות עולם שלישי, אז אצלנו, מדינת עולם ראשון מהביוקר, לא ננסה לפחות? לא יכול להיות שהכלבים נובחים, ושיירת הקטל עוברת.
