בימים האחרונים פורסם סקר נוסף של הסוקר הידוע מאמריקה נייט סילבר, על הפערים במצב הרוח בין ליברלים לשמרנים, או אם תרצו בתרגום לישראלית – בין שמאלנים לימנים. התוצאות כל כך ברורות וחד משמעיות, שחייבים להתעכב עליהם לרגע.
קחו כמה נתונים לדוגמה: 51% מהשמרנים מדווחים על בריאות נפשית טובה, לעומת רק 20% מהליברלים. מהצד השני, 45% מהליברלים מדווחים על בריאות נפשית ירודה, לעומת רק 19% מהשמרנים. השמרנים מדווחים על אופטימיות, מצב רוח טוב ואמונה שאם עושים טוב מקבלים טוב. לעומתם, הליברלים פסימיים, מתחפרים בעמדות קורבניות ומאמינים שבגדול העולם גרוע ומחפש לפגוע בהם.
אני לא יודע האם יש מתאם מושלם בין אמריקה לכאן, אבל אני מנחש שיש. אין לי ספק שהימין הישראלי יותר שמח, יותר מרוצה, יותר מאמין בטוב, פחות מחפש אשמים במצבו ופחות מבאס את האווירה. אני גם בטוח שתמצאו פחות ציפרלקס במגירה של מצביעי ימין מאשר אצל מצביעי מרכז־שמאל. לא מוכח מדעית, אבל תחושה כבדה. ואני בוחן את עצמי ורואה שכאשר התחלתי ללמוד רוחניות יהודית, מה שנתן לי לראשונה בחיי עוגן ומשמעות וגם שמחת חיים, לא יכולתי להחזיק יותר בעמדות הציניות שאחזתי בהן שנים הרבה, איכות חיי הנפשית השתפרה מאוד, וחברתי לימין הפוליטי שבו אני גר עד היום, בסמטה קטנה של אנשי ימין לא ביביסטים.
הביצה והתרנגולת
ורק נשאלת השאלה, מה מוליך למה? האם ליברליות ושמאלנות הן הגורמות למצב נפשי ירוד, או שמא דווקא המצב הנפשי הירוד מהבית הוא הגורר אנשים לליברליות? ועוד שאלה: מה המטרה של אידיאולוגיה פוליטית? האם להיות נכונה תיאורטית, או לעבוד בפועל? בתחומים אחרים בחיים אנחנו די מעשיים. אם דיאטה גורמת לנו להרגיש גרוע כרונית, אנחנו עוזבים אותה גם אם התיאוריה שלה נשמעת מבריקה. אם תרופה גורמת לתופעות לוואי קשות יותר מהמחלה, אנחנו מפסיקים לקחת אותה.
אז למה כשמדובר בפוליטיקה, יש המוכנים להקריב את איכות החיים שלהם על מזבח העקרונות? השמאל רואה את העולם כפרויקט תיקון עצום – הכל צריך להשתנות, הכל צריך להיעשות בצורה אחרת, כי הכל גרוע. זה מעמיד את האדם במצב של מלחמה תמידית נגד המציאות. הימין מתחיל מההנחה שיש דברים טובים בעולם שכדאי לשמר, שאפשר גם להיות מרוצה ממה שיש. שמרנות.
אולי הגיע הזמן לשאול: מה חשוב יותר – להרגיש צודקים או להיות מאושרים, והאם בכלל יש בחירה? מנסיוני יש, והיא מתגמלת. נסו ותתוגמלו.,
