ילדים

כל יום מתפרסמים סיפורים על מעשי זוועה שילדים עושים. הנה השבוע ילדים בני 12 שלחו לילד מהכיתה מודעת אבל עם השם שלו ושאלו אותו מתי הוא כבר מתאבד.

במקום אחר, ילדות בנות 14 תקפו ילדה בת 10 שהלכה לתאומה בפארק וכמעט הרגו אותה תוך כדי שהם מצלמות את האירוע ונהנות מאוד. כל יום והזוועה שלו, כל יום והטירוף שלו.

משהו ממש רע עובר על חלק מהילדים בישראל. והמשהו הזה קשור למכשיר שיש להם ביד.
הטלפון שמאפשר לכל ילד גם לצרוך חומרים מרעילים וגם לייצר כאלה בעצמו. הזמן הקדום ההוא, בו אנחנו היינו ילדים, והיינו תחת מרות של הורים ושל מורים, היה ואיננו. היום מי שמחנך את הילדים זה הטלפון. ואני יודע, הנוער שלנו התגלה במלא יופיו בימי המלחמה, ואני אישית מכיר בני נוער שעסוקים בהתנדבות ועשיית טוב, אבל יש פה בעיה חמורה ביותר של ילדים שגדלים בבתים שבהם אין סמכות הורית, אין ערכים, בית הספר לא יכול להתמודד איתם, והם הופכים למכונות פגיעה והרס מגיל מוקדם מאוד, ואלוהים יודע לאן זה עוד יגיע.

ולמרות כל המקרים החמורים האלה, אני לא רואה שמישהו מכין תוכנית לאומית להתמודד עם הפיכתם של הילדים שלנו למלאכי חבלה, שנאה ורוע. וכמו בכל מקום בחיים, כשיש ואקום אני נכנס. לפניכם תכניתי המלאה להתמודדות עם ילדי הזבל שפוגעים גם בילדים שלי וגם בילדים שלכם.

הסעיף הראשון בתוכנית שלי קובע שההורים אחראים. אם ילד פוגע בילד אחר, תוקף אותו באלימות, מצלם אותו ומעלה לרשתות, אז קודם כל משטרה מגיעה הביתה ועוצרת את ההורים. לא רק עוצרת, גם מעמידה למשפט וההורים יכולים ללכת לכלא או לשלם סכומי עתק כפיצויים אזרחיים.

סעיף 2 – כל ילד וילדה כל נער ונערה שנהיים שטן קטן ופוגעים בסביבה שלהם, נשלחים למחנה חינוך מחדש . כבר כתבתי פה בעבר על מחנה כזה שקיים בגולן ובו משקמים עבריינים צעירים לפני צבא בחודש או חודשיים של חיים קשים, עבודה קשה, ולימודים קשים שמחזירים אותם למקום הרך בנפשם. תנו לי ילד לחודש ואני מחזיר אותו להיות ילד.

והסעיף השלישי הוא הוצאת הטלפונים מבתי הספר. השבוע מתפרסמים נתונים מהולנד, שם הלכו על מהלך כזה, ותוך כמה חודשים הציונים קפצו למעלה, הילדים נהיו יותר חברותיים, והמציאות השתפרה. מתי כבר זה יקרה פה? כשלא יהיה ילד אחד שלא אכל אותה? קיש, זוז כבר. תן לנו מתנה לשנת הלימודים החדשה. תוציא אותם.