בין כל הדעות שנשמעות מכל עבר על המתקפה האיראנית שכשלה, יש לי גם משהו להגיד. קודם כל, הוכח הפעם שמודיעין והכנה עובדים. כשאנחנו יודעים מה עומד להתרחש ומקבלים זמן להתארגן, אנחנו הכי טובים בעולם. תשעים ותשע הוא הציון שקיבלנו במבחן הזה, כמספר אחוזי היירוטים המוצלחים. זה לעומת הציון אפס עגול ואדום שהבאנו בבוחן הפתע של 7 באוקטובר.
המסקנה? עלינו לתאם עם אויבינו את המתקפות הבאות ולתזמנן. אי אפשר להשאיר הכל לרגע האחרון.
מסקנה שנייה בוועדת החקירה שהקמתי עם כמה שכנים מהרחוב: האמריקנים הם הכי חזקים בעולם, ובו־בזמן הכי חלשים אי־פעם. יש להם מכונת מלחמה אדירה, מודיעין כביר, כשהם רוצים הם מדהימים, אבל ברקע פועלת כל הזמן תוכנת המפלגה הדמוקרטית, שמפילה מעצמות ושוחקת את כוחן לאפס. התוכנה הזאת לא מאפשרת, כברירת מחדל, ניצחון. כי בעיני הדמוקרטים הכי טוב זה להימנע מהפסד, אבל אסור לנצח עד הסוף. ניצחון הוא בניגוד לסט הערכים המוזר שהם גידלו בתוכם ובסוף יחסל אותם. כמו שבמדינות הדמוקרטיות בארה"ב יכול פורע להיכנס לחנות מוצרי חשמל, להעמיס סחורה ולצאת בלי הפרעה, כך יכולים האיראנים, מבחינתם, לפגוע בשכניהם בלי שייגבה מהם מחיר משמעותי.
למה? תשאלו את גאוני מחלקת המדינה. העובדה שאותו ג'ו ביידן גם אפשר מעטפת הגנה מושלמת מפני התקיפה וגם אסר מהלומת־נגד חינוכית, מנבאת את התקפלות אמריקה מהעולם והתכנסותה בתוך גבולותיה, שם יאכלו אותה מבפנים מיליוני המהגרים ותנועות הליברלים ההזויים.
מסקנה שלישית: חייבים לתבוע את איראן על הנזקים הכלכליים שהיא גרמה לנו, ארבעה מיליארד שקל בלילה אחד על מופע זיקוקים בינוני. אם חברות הקואליציה יעזרו לנו גם להחרים נכסים איראניים בסכום הזה, דיינו. ואם לא להחרים – לגרום נזק כלכלי משמעותי לחולירות בסכום שהם השחילו לנו.
ועוד מסקנה: בלי להפיל את שלטון האייתוללות, זה לא ייגמר. כל מאמצינו חייבים להתמקד בדרכים יצירתיות לתמיכה בעם האיראני במאבקו במשעבדיו המטורבנים. ברור שיום יבוא והעם המדוכא יקום ויצא לחופשי, ואז ייכון שלום מיידי בין העמים. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. אני מציע למנות את שמחה רוטמן לפרויקטור של המהלך הזה, הוא הוכיח שהוא יודע לערער מדינה מבפנים וכמעט להפיל את השלטון. ואין סיבה שזה לא יעבוד גם שם.
