תנו לי עוד מהטוב הזה. תנו לי עוד תמונות מהשטחים הכבושים של ספרד, הנרמסים תחת רגלי המרוקאים הצעירים וחסרי העתיד, שמחפשים להגיע לאירופה כדי להפוך אותה לפח הזבל שבו הם נולדו. תנו לי אש, תנו עשן. שאדע בוודאות שיש השגחה בעולם. שאי אפשר להתחבר לרוע, ולא לשלם מחיר.
הספרדים האלה, עם בזוי, איבדו בשבועות האחרונים את ארצם לטובת עדר גברים פראיים שבאו מעבר לים. בתמונות בטלוויזיה זה נראה כמו ארבה, משמיד בדרכו כל דבר שהוא יכול לשים עליו יד.
את הקטע שלהם עם האנטישמיות אפשר לייחס – גם, וכמובן לא רק – לעובדה שכשאדם מאבד את ביתו, הוא מסיח את דעתו והופך צרות של אחרים לצרותיו כדי שלא יצטרך לחשוב על עצמו, כי מצבו איום ונורא. אז העיסוק האובססיבי בפלסטין וביהודים הוא בסך הכל אות וסימן של חברה שאיבדה את הרצון לחיות, ושמעמידה פנים שאכפת לה ממשהו כדי להימנע מלהסתכל במראה. אנחנו משלמים את המחיר עכשיו, אבל הם אלה שיושמדו.
העיסוק האובססיבי של ספרד בפלסטין וביהודים הוא בסך הכל סימן של חברה שאיבדה את הרצון לחיות, ושמעמידה פנים שאכפת לה ממשהו כדי להימנע מלהסתכל במראה. אנחנו משלמים את המחיר עכשיו, אבל הם אלה שיושמדו
במסגרת הסחות הדעת המגוחכות של הליצן שהם בחרו להם למנהיג, בימים האחרונים הפדרו סאנצ'ס הזה שיתף מי הם האמנים האהובים עליו בספוטיפיי. מעשי ידיי עולים באש ואתם אומרים זמרה. גם אני משתמש בספוטיפיי, ואוהב מאוד את להקת מאסיב אטאק. כבר משנות ה־90 הם היו מאבני היסוד של הפלייליסט שלי. והנה, בימים האחרונים הם הגיעו להופעה בסינגפור, ושם, לפני ההופעה, הוציאו דגל פלסטין ענק ופרסו אותו. שילכו לאלף עזאזל.
אבל במדינה שבה אם תופסים אותך לועס מסטיק אתה יכול לגמור בכלא לעשר שנים, לא נתנו להם לזרום עם הסמרטוט הצבעוני שלהם. ההופעה בוטלה, הלהקה גורשה מהמדינה ונאסר עליה לשוב אי־פעם. אין על סינגפור. כשתתנו לי את הכוח להנהיג אתכם, אני עושה לכם פה סינגפור חבל על הזמן. פחות חופש דיבור, יותר סדר וניקיון, אפס פשיעה, פסלים שלי בכל מקום. לוקחים?
