יש לי טלפון שיודע להטעין טלפון אחר שתש כוחו. שמים אותם אחד על השני, וזה שנגמרה לו הסוללה שואב מהטלפון שלי כוח וחוזר לחיים.
ככה הרגשתי בדיוק למראה המפגש בין טראמפ לביבי. כמות המחמאות המופרכות ששפך נשיא העולם על ראש הנתניהו גרמו לי להרגיש שהוא מנסה להטעין אותו בקצת מהמנהיגות שהוא ניחן בה, וביבי לא.
זוכרים את הזמן ההוא, אחרי שטראמפ הפסיד בבחירות ההן, כשהוא התראיין ואמר שבישראל הוא כל כך פופולרי שאם היה רץ כאן לבחירות בטוח שהיה נבחר? ובכן, השבוע הוכח מעל לכל ספק שהוא המנהיג האמיתי שלנו לעת הזאת, גם בלי בחירות. אחרי שפה התמהמה ראש הממשלה בייצור חלופה לחמאס ואיפשר באי עשייתו את חזרתו של הארגון הרצחני לשליטה בעזה, בא טראמפ ושם על השולחן רעיון כה נפלא, כה יוצא דופן, כה יצירתי, שכל העולם עוסק בו. הגלייה מרצון. האם יבשיל? לא יודע, אבל מה שבטוח שהוא לא חיכה שמשהו יקרה, לא משך את הזמן, לא שיחק עם הנתונים שוב ושוב, אלא פעל, כמו יזם אמיתי. שם הצעה על השולחן, ועכשיו שכולם יתיישרו לפיה.
אותו דבר קרה למשמע הכרזת חמאס שהוא דוחה את חזרת החטופים. בעוד כסיל הביטחון משחרר עוד איומים ריקים מתוכן וראש הממשלה ממשיך להתקרבן על משפטו, נשיאנו הדגול דונלד אמר את המובן מאליו – עד שבת ב־12:00 הם חוזרים, או שהגיהנום ייפתח. ככה מדברים. האם האיום עבד? בשעה שאני כותב עדיין לא ידוע, אבל בשעה שאתם קוראים כנראה כבר כן ידוע, ואני רק מקווה שמשהו מהרוח הטראמפית נכנס למקבלי ההחלטות פה, הרפים, החלשים, המתבוססים בהיסוסיהם האינסופיים עד שהמציאות תמיד מסתדרת הכי גרוע שהיא יודעת.
זכינו לראות בחיינו מנהיג חד־פעמי בקנה מידה היסטורי בפעולה. כל יום והחלטותיו היצירתיות, פורצות הדרך, משנות המציאות. הוא לא נח לרגע ולא עסוק לשניה במסמוס הזמן היקר שניתן לו להשפיע. הוא הופך כל אבן רקובה במערכת השלטון האמריקני וחושף את השחיתות העמוקה שפשטה בכל. הוא ממנה את האנשים הכי טובים בעולם לעבוד בשבילו ומפטר את כל העצלנים, בעוד כאן, בטלנים חסרי תועלת ממשיכים לבזבז זמן וכסף על הישרדות, על לתת למדינה האהובה שלנו להתדרדר לתהום. הו, אלוהיי, תן בנו משהו מרוח הגדולה הזאת, מהחדשנות, מהאומץ לעשות, ועקור מתוכנו את הרפיסות הממארת. יש לנו דוגמא מול הפנים לאיך צריך להתנהל מול חברים ומול אויבים. תן לנו את האומץ ללמוד.
