שר המשפטים יריב לוין אמר השבוע שאחת הסיבות שצריך להחליף שופטים בבג"ץ היא שיהודים לא מעוניינים לגור ליד ערבים בגליל, וצריך שופטים שיבינו את זה ולא יכפו חיים משותפים שגורמים לעזיבת היהודים.
ראשית, אני מבין את האמירה. לא קל לחיות בשכנות לחלק מהתושבים הערבים במדינה. לא קל ליהודים ולא קל לערבים הגונים שומרי חוק. תרבות, או אי־תרבות הנהיגה ביישובים, המסכנת את הילדים והמבוגרים, יוצרת אווירה של בריונות בכבישים; מואזינים שמגיעים עם השכנים החדשים ומטרידים את התושבים בשעות לא שעות; רעש לא סביר שלא רואה שכנים ממטר, ועוד מגוון התנהגויות.
מצד שני, יש ערבים שהייתי שמח לגור לידם, אפילו דלת מול דלת. אני זוכר היטב את המקרה של חברי ד"ר אחסן חאליילה, שחיפש בית בכרמיאל ואף אחד לא רצה למכור לו. זה שבר אותו, והוא התייפח בתוכנית הבוקר כמו ילד דחוי, ובצדק. הוא איש תרבות, מכבד כל אדם, ולמה שמישהו לא ירצה לגור בשכנותו? בסוף מצא, והכל הסתדר.
הפרדה בין אוכלוסיות על רקע לאומי תמיד תיראה כגזענות. אין דרך להעביר את זה בגרון של אומות העולם, ורק זה עוד חסר לנו לתדמיתנו האפרטהיידית. ואני אומר – ניתן לשלב אוכלוסיות בלי לפגוע באיכות החיים, ולהרחיק שכנים רעים, אם ערבים ואם יהודים. התארחתי פעם לכמה שבועות ביישוב בפלורידה, שבו יש חוקים מאוד ברורים ומאוד נוקשים. על כל התנהגות אנטי־חברתית מגיעה משטרת היישוב וקונסת ללא רחמים. גם על שטויות.
לא גזמת את הדשא שבועיים? קנס. נסעת בפראות? לא תגיע לשערי היישוב, יתפסו אותך כבר בדרך. פתחת ווליום? עד אמצע השיר השני כבר ידפוק הסייר השכונתי בדלת, עם מבט עשוי פלדה ודיבור מנומס אבל מקפיא, והאיום ברור – תמשיך ככה, תיאלץ לעזוב. לא יפנו לך אשפה, לא תקבל שירותים, אין בית ספר לילדים. תתייבש.
אפשר לחוקק גם כאן חוקים מקומיים, שגם ישמרו על איכות חיים וגם לא ידירו אוכלוסיות שלמות על רקע שייכות למיעוט כזה או אחר. מרחב ציבורי שקט, התנהגות מכבדת, שמירה על ניקיון, נהיגה על פי חוק, עם אכיפה קשה וידיעה שכל סטייה מהכללים המוסכמים יכולה להביא להרחקה מהיישוב. לפני שהולכים על איסור ערבוב, שווה לנסות את זה. אולי אנשים אפילו יחנכו את עצמם כדי להיכנס ליישובים המועדפים. לו יהי.
