התסכול הכי גדול הוא שאנחנו צודקים, אבל בעולם רואים בנו את הרשע המוחלט. והכל בגלל הרשתות החברתיות, שבהן אויבינו שולטים שליטה מוחלטת, אחרי ששקדו והשקיעו מיליארדים במשך שנים ביצירת תכנים ובהכשרת משפיענים, ההולמים בנו עתה בשלל סרטוניהם השקריים ומכריעים את המערכה על דעת הקהל לרעתנו.
כמו תחומים רבים כל כך שהוזנחו במשך שנים – שלא אפרט את כולם כי אז אצטרך להשתלט גם על העמוד האחרון של העיתון – גם תחום ההסברה הופקר לחלוטין. היה נדמה שהכל בסדר, ביבי יודע לדבר אנגלית וזה מספיק. הוא יסביר כבר. והנה עכשיו, כשהמערכה מתנהלת על ידי ילדים ובני נוער בסרטונים בני כמה שניות, עם כל מיני המצאות שנראות מהצד מטופשות אבל הן קובעות את התודעה – אנחנו פשוט לא במשחק.
שדה המערכה העיקרי היום הוא טיקטוק. דור שלם נמצא בטיקטוק, משם הוא שואב את השקפת עולמו, את המידע שלו, את ההשתייכות הרעיונית שלו. ועכשיו, במלחמה המרה הזאת, אויבינו עושים לנו בית ספר להיפוך תודעה. הם מצליחים להפוך את העניין הפלשתיני לסקסי, אופנתי, העניין הנכון לתמוך בו. כל משתמש ומשתמשת יכולים להתקין פילטר של מסיכה פלשתינית, ולהופיע ברשתות כעוטים דגל פלשתין על הפרצוף. ומיליונים עושים את זה, בלי לדעת בכלל מה זה אומר.
ומשעה שיש לאדם מסיכה אדום־שחור־ירוק על הפנים, הוא כבר לא איתנו. ובבחירות בארצו הוא יצביע למפלגה שלא תומכת בנו, וממשלות יתנכרו לנו, וכבר מתנכרות. והו, כמה קשה היא הבדידות בעידן הדיגיטלי הזה.
כשיתחלף השלטון הכושל הזה, המזניח הזה, הממנה חנפני צמרת כאחראים לתחומי חיים קריטיים לקיומנו במקום אנשים מצוינים (זוכרים את דודי אמסלם כשר הדיגיטל?), חייב לקום משרד הסברה אמיתי ולגייס מומחי רשתות חברתיות עולמיים, להשקיע כספי עתק, מיליארדים, כדי להתכונן למערכה הבאה עלינו לרעה. אנחנו אומת ההייטק. לא יכול להיות שאומות שלא הביאו לעולם שום חידוש, שכוחן רק בכספן, יביסו אותנו בקרב על חיינו בזכות תכנים שטובים מהם יכולים להיווצר פה, לו רק יהיה מי שיוביל את המהלך.
צעירינו המעולים חייבים להתגייס לצבא הטיקטוק, שיכבוש את הרשתות בעולם בהמצאות מפתיעות, מצחיקות, מרגשות, שהעם שלנו בעל הלב הענק יודע לייצר. אחרי מיטוט חמאס, המערכה הכי גדולה שלנו היא על האלגוריתם של הרשתות. ומי שלא מבין מה זה אלגוריתם, ולמה זה חשוב לפחות כמו מערכת נשק חדשה – חי בעולם שכבר לא קיים.
